שבילי האמונה: הזכות להתפלל

התפילה היא צורת חיי היהודי. כפי שנישואין הם צורת החיים ולא שותפות בעלמא, כך אנו חיים עם השם. הוא נמצא לידנו בכל רגע, נכון לעזור לנו בכל דבר קטן כגדול, ומקשיב לכל אשר אנו מדברים אליו. זוהי צורת חיים של יהודי.

איזו זכות נוראה היא, לדבר עם מלך מלכי המלכים, מלך רם ונישא, השולט על מלאכים ושרפים ועל עולם ומלואו! חרף גדלותו, מקשיב הוא לכל תפילה ותפילה של יהודי באשר הוא.

פעם אמר הרב שך זצוק"ל: "אין לי תענוג בעולם יותר מלעמוד בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא. זהו התענוג הגדול ביותר שיש לי!"

הזכות להיות קרובים לה'

הרב וולבה ב"עלי שור" כותב: "רק אדם מסוגל להתפלל, לדבר עם ה' ישירות ולהשיח את לבו" (עלי שור א עמוד כז). שום בעל חיים אינו יכול לעשות זאת ולזכות לקרבת ה'.

קרבה נוראה היא לדבר אל בורא העולם בלשון נוכח. הרי לכל אדם שאנו מכבדים אנו פונים בגוף שלישי: המורה, הרב, כבודו, אדוני... ואילו כלפי מלך מלכי המלכים אנו פונים: 'אתה'!

ועוד יותר מכך: לקרוא לו בשמו. האם מישהי מאתנו היתה מעזה להגיע לגדול הדור ולקרוא לו בשמו הפרטי?! אם כך, בכמה רתת, כבוד וזעזוע אנו צריכים להוציא מפינו את שם השם.

 ההרגל מקהה את הרגש. אנו רגילים לכך מילדות ולא קולטים את העומק, היופי והעָצמה שבדבר. כדי להחזיר לעצמנו את ההתפעלות, עלינו להתבונן כל יום מעט לפני התפילה, להזכיר לעצמנו איזו זכות היא לעמוד לפניו ולקרוא לו בלשון נוכח ובשם השם.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן