להרגיל את הילדים לשמוע את ציוצי הציפורים ולהודות על כך להשי"ת

כדי לגרום לשמחה אמיתית, פנימית ועֶרְכִּית, חשוב להרגיל את הילדים, בין היתר, גם לחיים של שקט ושלווה. ולמשל: מאוד כדאי להרגיל את אוזנם 'לשמוע' את קולות הציוץ של הציפורים והעופות. דבר זה מביא את הילד למתינות ומנוחת הדעת, תכונות שהן נצרכות ביותר בתקופתנו, וגם להכרה בגדלותו של השם יתברך.

כשיסדו את גן החיות ברמת אלחנן, הזכרתי את דברי רש"י במסכת ראש השנה (דף ל"א עמוד א'). הגמרא אומרת שם 'בחמישי היו אומרים הרנינו לאלקים עוזנו, על שם שברא עופות ודגים לשַׁבֵּח לשמו' וכו'. ואומר רש"י: 'כשאדם רואה עופות משונים זה מזה, נותן שבח למי שבראם'. ובאבות דרבי נתן (א' ה') נֶאמר: 'ברא עופות ודגים שהם מרננים בעולם'.

דהיינו, ציוצי הציפורים בטבע, נוצרו עבורנו, כדי שנוכל באמצעותם לתת שבח למי שבראם. ולכן, צריך לפתוח את האוזניים של הילדים, שיֵדעו לשמוע את הקולות הללו, וישבחו אף הם להשי"ת.

זכורני, כאשר היינו בשוויץ נתקלנו בראש ישיבה חשוב שהביא אקווריום עם דגים והניחו לפני היכל הישיבה, על מנת שהבחורים יראו וישבחו להשם יתברך.

ההתבוננות בטבע עשויה להרגיל את האדם לחיים על מי מנוחות, כשגם בעת משבר חלילה יהיה בכוחו שלא לאבד עשתונות ולהגיע למצב של 'על מי מנוחות ינהלני'.

מה הפירוש 'מי מנוחות'? - הגר"י זילברשטיין תיאר פעם את מראה־הנהרות בשוויץ, הזכורים לו מתקופת היותו בארץ זו. שם אפשר לראות דוגמא ל'מי מנוחות'. מים שכל מהותם מנוחה ומרגוע.

הנהרות עצמם רחבים מאוד, רוח חרישית נושבת שם תמיד על פני המים, ומעבירה את הריחות המשכרים מהשדות והמטעים באיזור; השקט והשלוה באים לידי ביטוי בציוצי הציפורים המרחפות על פני המים, וליבו של האדם מתמוגג מנועם הבריאה, והדרה, ובעיקר מה'מנוחה' הניראית שם על פני המים.

בריאה מלבלבת מושכת אליה, בכבלים של אור וידידות, נועם ורוגע, את כל בני האדם הבאים בתחומה. 'מי מנוחות'. אפשר לשבת שם, ליד המים, ולשאוב יותר מקורטוב של רוגע ומנוחה, ולהשקיט את סערת־הנפש.

הרגשה כעין זו, והרבה יותר מכך, יכולה להיות בליבו של כל מי שיודע להלל ולשבח את בוראו, בשומעו את ציוצי הציפורים. הוא לא יצטרך להגיע לשוויץ, ולא לאף מדינה אחרת עם נהרות של 'מי מנוחות'.

מים אלה יְפַכּוּ חרישית בליבו פנימה, ויַשְרו שם מנוחה אמיתית, מנוחת הנפש שאין דומה לה.

מנוחה שאתה, הקב"ה, רוצה בה.

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.