אבא, לא מבקשת מסע קל יותר, אלא כתפיים רחבות יותר

למה אין לי אוויר?
למה אני מרגישה ירודה?
למה עוד דמעה ירדה?
ולמה הלב נשבר?
למה כל כך קשה?
למה הכל נוקשה?
למה אי אפשר לפתוח
דלת וישר להיכנס?
כל כך הרבה שאלות?
ואין להם תשובות
רק תשובה אחת
שזאת התאווה שלך.
אבל קשה לי, אבא
אני יודעת שאתה
שם מכשולים שנתחזק
שנלמד להשכל
אבל רק אני נשברת,
ורק אני מתרסקת.
כולם מחייכים 
ורק אני בוכה בפנים
אני יודעת שיום 
יבוא והרסיסים
והשברים
יהפכו לאבנים
ויבנו חומה חזקה 
שתגן עלי 
מסופה יותר קשה
אני יודעת שיום יבוא
ואני אבין למה זה קרה
אבל בינתיים המכה קרה
קשה לי, אבא!
לא מבקשת מסע קל יותר
אלא כתפיים רחבות יותר.