את הסגולה הזו אסור לכם לפספס: "א-ל נא רפא נא לה"

כאשר לקתה מרים הנביאה בצרעת, זעק משה אל ה' בתפילה. זוהי התפילה הראשונה המפורשת בתורה. תפילת משה היא בת חמש מילים בלבד, ובכל מילה הברה אחת. מילים אלו הן סגולה נפלאה לרפואה ולהתפלל על החולה: "א-ל נא רפא נא לה".

המילה הראשונה "א-ל" רומזת למידת הרחמים של בורא עולם, שנאמר: "חסד א-ל כל היום".

המילה "נא" חוזרת פעמיים והיא מילת זירוז הצמודה לפנייה ולבקשה, שכוונתה על פי ה'אור החיים' היא  בפעם הראשונה - לשון בקשה ופיוס לעורר הרחמים, ובפעם השניה – 'עתה' ולא יתעכב.

והמילה האחרונה "לה" היא כינוי הגוף, מכאן ניתן ללמוד כי אפשר להתפלל על החולה, גם ללא הזכרת שמו.

יוצא, אפוא, שתפילת משה היא בת מילה אחת בלבד: "רפא". זוהי ככל הנראה הסיבה שהכתוב הגדיר את תפילת משה כצעקה, "ויצעק משה אל ה'". צעקה אדירה מעומק הלב לבורא: "רפא".

פירושים רבים נאמרו על תפילתו הקצרה של משה רבנו על אחותו מרים. רבינו בחיי מבאר את המילה 'לאמר', שכוונתה ללמדנו כי עיקר התפילה היא שתהיה באמירה מוחלטת ולא במחשבה. רבנו בחיי מצטט את דברי רז"ל, שאמרו: "המתפלל צריך שיחתוך בשפתיו", ומוסיף הסבר מרגש: "וטעם החיתוך, כדי שיצטיירו האותיות ברוח פיו של אדם בקול ורוח ודיבור - ותעלה התפלה מצויירת ברוח לפניו יתעלה".

כוחה של מילה שנזעקת מעומק הלב אל בורא העולם – יכולה להשפיע כל טוב על העולם כולו. רבותינו לומדים זאת מההלכה לפיה מי שאמר בתפילתו "משיב הרוח ומוריד הגשם" בקיץ – צריך לחזור ולהתפלל.

ניתן לשער כי אדם שמבקש גשמים בקיץ, לא ביקש אותם בכוונה עמוקה, כי אחרת היה שם לב לדברים שהוא מוציא מפיו. למרות זאת, בשל העובדה הברורה שמילותיו של יהודי עולות לשמי מרום, והן בעלות השפעה עמוקה – ההלכה קובעת כי על אותו אדם לחזור בשנית על תפילתו, מחשש שתפילה זו תגרום להשפעה שלילית על העולם.

עד כמה אנו חביבים על בורא עולם, עד כמה הוא שומע את דברינו ומייחס חשיבות רבה לבקשותינו. הבה נאמץ אל ליבנו את תפילתו של משה "א-ל נא רפא נא לה", ובעת שנשמע על חולה מתייסר, או אדם הזקוק לרפואה – נוציא מפינו מילים, אפילו ספורות, המבקשות רחמים מאבינו, שומע תפילת כל פה.