החב"דניק שקידש את השם ברכבת הקלה

אתמול נסעתי כמידי יום ברכבת הקלה בירושלים. באחת התחנות, פקחי הרכבת עלו והחלו בביקורת כרטיסים. סמוך אלי ישב חרדי חב"דניק במקומו בשלווה. כשבדקו את הכרטיס שלו, טענו הפקחים שהוא לא תיקף את הכרטיס. הוא ענה להם קצרות, ובנועם: "תיקפתי". הם התעקשו שמכשיר הבדיקה אומר שהוא לא תיקף, והוא חזר וענה להם בנחישות אך ברוגע ובשלווה: "אני כן תיקפתי". הם ענו לו שמכיוון שאצלם מופיע שהוא לא תיקף – הם נותנים לו דו"ח, ושאם ירצה, יוכל לערער. בשלב הזה כל הנוכחים בקרון הרכבת כבר היו מרותקים לתגובתו האנושית הצפויה, כפי שכל אדם בדרך כלל מגיב כשמעליבים אותו סתם כך, לעיני כולם. אך הוא הפתיע את כולנו בעוצמת אמונתו האמיתית בבורא עולם, ושהכל ממנו וברצונו, שפשוט השאירה את כולם נדהמים ומקנאים בכוחות הנפש שלו. הוא נשאר שליו ורגוע לחלוטין, ולא הוציא הגה מפיו. פשוט אף מילה. הוא רק הגיש לפקחים את תעודת הזיהוי שלו בנחת, וקיבל את הדו"ח בשלווה. תאמינו לי, כולנו שם, באותו קרון רכבת, בחנו את תווי פניו בסקרנות. שום קמט או אדמומיות של כעס או מבוכה לא היו על פניו. פשוט רוגע מדהים. בשלב הזה הפקחים הרגישו הכי אומללים בעולם, והזדרזו להתחמק מהקרון, כשמבטי עשרות נוסעים מלווים אותם בזעם מהול ברחמים. כעס על אי התחשבות והפעלת היגיון סביר, כשכנותו בטענתו פשוט זעקה באלם קול.

נוסע שישב ליד אותו חב"דניק לא הצליח להתאפק, ושאל אותו את מה שכולנו רצינו לשאול: "תגיד, למה לא התקוממת?". אותו חב"דניק הצביע למעלה וענה לו ברוגע: "הכל מאיתו יתברך. הוא מחליט מתי לקחת ומתי לתת!". התגובה וצורת התגובה המדהימה שלו פשוט טלטלה אותנו, עשרות הנוסעים. אמונה כל כך אמיתית, מוחשית, מעשית וכנה בהשם. בלי להתכוון, הוא פשוט חינך אותנו בשלווה. יהודי פשוט, שהתנהגותו הכנה והאצילית לעיני רבים קידשה את שמו הגדול יתברך ברכבת הקלה, בעוצמה שאין דומה לה.