אמא, חיכיתי לך, חיכיתי שתבואי

אמא יקרה ואהובה שלי!

חיכיתי לך בצמתים מבלבלים כשלא ידעתי לאן כדאי לפנות,

במנהרות חשוכות כשלא הכרתי את הדרך,

כשדהרה מולי רכבת...

וכמעט ריסקה אותי...
כמעט.

חיכיתי לך כל לילה,

רציתי שתקראי את מה שכתבתי,

שתמששי את הכאב שלי

בין המילים.

חיכיתי 

שתבואי אלי ותגידי שאת יודעת,

ועכשיו הכל מובן.

שתחבקי אותי,

חיבוק אחר מאלו שאת מפזרת.

חיבוק שיעביר לי כח...

כי כבר נגמר לי.

חיכיתי,

עד שכמעט ונטרפה לי הדעת,

שלא ידעתי איפה לקבור את עצמי.

חיכיתי לך,

מול גלים גבוהים מידי,

שלא חשבתי שאפשר לקפוץ מעל

ולא ממש ידעתי איך.

ואת לא באת.

אז קפצתי, ונפלתי, ונחבלתי

וכאב לי כ"כ

אבל צלחתי.

חיכיתי שתבואי, שתגידי מילה טובה,

תחייכי אלי,

אולי למה שפצוע בתוכי עכשיו...

שתדמעי איתי ביחד, כשכבר לא יהיה לי מה לומר.

חיכיתי לרגע אמיתי אחד,

רק של שתינו,

שאביט לך בעינים ואת תראי הכל,

את מה שמוסתר שם בפנים

עמוק.

חיכיתי,

---

ועדיין מחכה.