כשמנהיג צבא הנמלים החליט לחנוק את הפיל

צר לי. צר לי על ההפסד של ארגוני המאבק ביהדות ואנשיהם במערכה נגד היהדות.

כמו שאומרים, העם הצביע ברגליים.

הישיבות והכוללים מלאים בתלמידים.

מרכזי הפצת היהדות על גווניהם חיים, נושמים והכי חשוב – לא בועטים, אלא משתפים כל אדם שמתעניין ביהדות ומקבל החלטה על דעתו החופשית ובצורה רצונית בלבד לאמץ את דרך היהדות לחייו, כולל בעיקר את שמירת שבת כהלכתה, טהרת המשפחה כהלכתה ושמירת כשרות לענייניה ולהלכותיה.

גם אם אין לנו היכולת לתפוס פרסום ולעשות רעש כמו שלכאורה יש להם, הרי שבשטח – פני הדברים כך הם.

ואולי זה גם סוד ההצלחה.

שיעורי תורה מתקיימים בכל מקום בארץ.

יוזמות תורניות מכל החוגים ומכל תחומי התורה מחלחלים לאט אבל בטוח לליבותיהם של עם ישראל הצמא ומשווע לאוויר לנשימה לנשמה היהודית שבקרבו.

משפחות שלמות משנות את אורח חייהם ובוחרות בדרך התורה, יודעות להבחין בין אמת לשקר ובין קרוב לרחוק, וכן הלאה.

משל הפיל

פיל גדול ממדים חי לו בג'ונגל הגדול. דא עקא, שברגליו היה רומס חדשים לבקרים את חורי הנמלים, ומסב להן נזקים כבדים בגוף ובנפש.

כלו קיצי הנמלים.

התאספה לה מועצת הנמלים העליונה, וקיבלה החלטה פה אחד לעשות סוף לשואת הנמלים

נקבע היום שרבבות נמלי הג'ונגל יארבו למיודעינו ביציאה מביתו, יתנפלו עליו – ובכוח האחדות ויתרון הכמות יחנקו אותו ויעשו סוף לעוול הנורא.

וכך היה

ארבו‚ התנפלו‚ ו...ניסו לחנוק.

למותר לציין, שכאשר רגלי הנמלים החלו לדגדג את קצות עורו של הפיל, הוא ניער את גופו בתנועה אחת חדה, ובבת אחת – צבא הנמלים נשמט לארץ.

ג'וג'ו, בכיר מועצת הנמלים, מוביל המאבק והוגה הרעיון, הוא לא אחד שיוותר. הוא נערך לכך מבעוד מועד.

ציפורני רגליו נעוצות היו חזק בצוואר הפיל. הוא יחנוק אותו. היום.

רבבות חבריו, שזיהו אותו בעמדתו, החלו לעודדו בקריאות רמות: ג'ו-ג'ו חנוק אותו! ג'ו-ג'ו חנוק אותו!

הנמשל: העונש הגדול של המפסיד במערכה הוא התעקשותו שהוא המנצח. במצב כזה, תסכולו גדל משעה לשעה, והסתירה הפנימית שבה הוא חי עלולה להוביל אותו לאבדן.

ג'וג'ו – עזוב.

נכון, קשה להשלים עם העובדה שהפיל לא נחנק, אבל להישאר לו על הצוואר? אתה מכאיב לעצמך!

צר לי שגם אחרי ההפסד שלהם, הם מתקשים לקבלו כעובדה. והתסכול? מדבר בעד עצמו... ועל כך, באמת כואב הלב.