זה סיפור חיי. על מה אני כבר יכולה לכתוב?

כוססת העיפרון,

הזמן עובר – מביטה בשעון

לא יודעת לכתוב ועל מה

סיפור אישי, או דוגמא?

על הנס שלי?

על היום יומי?

וצצה בי שאלה

מה אני חיה כבר 20 שנה

בשקט בשלווה?

מביטה לאחור

לא אפור, לא שחור

קצת קשיים, קצת ניסיונות

לפי הזמנים והעונות.

בהיותי קטנה –

דאגות על בובה ועגלה.

קצת גדלתי...

ובכיות על מבחן שעדיין לא השלמתי

מעמד חברתי, קצת מריבות וקשיים

ועל תעודה מלאת ציונים בסיכויים אפסיים

אז על מה אכתוב?

מדפדפת בריפרוף בסיפורים אישיים של אנשים:

אולי על אובדן נפש שעלה בסערה השמימה?

לא, איני יתומה, ב"ה (עד 120).

אולי חוסר כסף או עבודה?

לא, אני שבעה ועובדת, וזה בסדר, ב"ה.

אולי על התגברות על מחלה?

לא, אני בריאה. אולי קצת חום לפעמים, וזה עובר, ב"ה.

עוד מחפשת מה לכתוב.

אני חיה, וב"ה –

הדף שלי ריק, אני רואה.

אז תודה לך ה', אני מודה

"שזה סיפור חיי".

ממני.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.