שו"ת התניא: במה מועילה לי התורה?

מעשיות היא תכונה נפלאה. כשחכמים הגדירו שלושה עמודים של עבודת ה' שעליהם עומד העולם כולו, הם נתנו עמוד אחד לתפילה, עמוד אחד לתורה ועמוד אחד לגמילות חסדים. אלו ששייכים לעמוד האחרון בדרך כלל מצטיינים לא רק בצדקה, אלא בכל הצדדים המעשיים של התורה. הם אלו שמארגנים את בית הכנסת, שדואגים לתשתית הדרושה לחיים יהודיים בכל מקום שהוא, ויש להם תענוג גדול כשהם מצליחים להתגבר על קשיים ולהדר במצוות.

מי שחי חיים כאלה, בעצם מגשים את השורה התחתונה של התורה. כל מה שכתוב הוא עושה - ועם כל הלב והנשמה. אם כך, באמת, למה חשוב שגם הוא יקדיש זמן ניכר ללימוד התורה?

אז קודם כל, חשוב לדעת שגם תלמוד תורה הוא מצווה מעשית, ללמוד ולבטא את המילים של התורה בפה. מי שמהדר במצוות מעשיות, יהדר גם במצווה הזו.

אבל יש כאן עוד נקודה חשובה מאוד: כל מצווה שאדם מקיים מאירה עליו באור א־לוהי שעוטף ומקיף אותו כמו לבוש. תורה, לעומת זאת, היא גם לבוש וגם מזון. האור הא־לוהי שבה נכנס לתוך הנפש ומחיה אותו, ממש כמו שהאוכל והשתייה מחיים את הגוף הגשמי. אין ספק שאנחנו צריכים את שני הדברים, גם אם אחד מהם יותר טבעי לנו. 

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן