סוד הקשר לבורא עולם: המדרגה הגבוהה של הנשמה היהודית

ליותר מבוגרים שבינינו המילים שבכותרת מזכירות את תקופות המאבק הארוכות על 'חוק השבות' בו בקשו המפלגות הדתיות לקבוע שיהודי הוא רק מי שהתגייר על פי ההלכה. גם לאחר שבמאבק ממושך נקבע כך בחוק )המתייחס בעצם רק לקבלת הזהות הפורמלית( עוד לא נסגרו כל הפרצות כיון שישנם  גורמים המקילים מאד בתנאי הגיור.

אנו רוצים להתבונן מתוך פרשת השבוע למידת הרצינות בה יש להתייחס לאקט הגיור, אנו קוראים על בואו של יתרו אל עם ישראל החונה במדבר, לפי המפורש בחז"ל יתרו בא להתגייר, אולם בתרגום יונתן בן עוזיאל מתואר גם החשש שלו שלא יתקבל לעם ישראל, וכה דבריו על הפסוק 'ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה'. ומפרש יונתן בן עוזיאל (מתורגם לעברית) 'אני חמיך יתרו בא אליך להתגייר, ואם לא תקבל אותי בזכות עצמי קבל אותי בזכות אשתך ושני בניה שעמה'.

יתרו איפה היית?

כמה שאלות נוקבות מתעוררות על דברים אלו. השאלה הראשונה היא מפני מה הוא חושש שמשה לא ירצה לקבלו? ואם אכן יש בסיס לכך מה תעזור לו קרבתו המשפחתית כפי שהינו אומר "אם לא תרצה לקבלנו בזכות עצמי קבל אותי בזכות אשתך ושני בניה" והאם הוא חושד במשה שיקבל אותו לעם היהודי בפרוטקציה? או שהוא מבקש התחשבות הומאנית בנימוק של 'איחוד משפחות'?

באמת עלינו להתעמק יותר. מדוע עד עתה יתרו טרם הגיע להכרה באמת של היהדות? אנו מוצאים במדרשים שיתרו חפש את האמת, וניסה את כל האמונות האליליות שהיו בעולם ושבסופו של דבר -התאכזב מהן, כל זה היה כבר שנים רבות קודם לכן, כשהגיע משה למדין והציל את בנות יתרו מן הרועים, כבר הוטל חרם על יתרו ומשפחתו מחמת נטישת כהונתו ככומר עקב ההכרה באפסיות העבודה הזרה. כשנצרף לכך את העובדה שיתרו חי שנים בקרבת איש האלוקים משה רבנו, ראה והכיראת אישיותו, וכפי הנראה מהיותו "מחפש דרך" גם שוחח עמו על אמונות ודעות מדוע עד עתה לא - עשה את הצעד הזה ולא בא להתגייר?

אולי ניתן להשיב על כל השאלות הללו שדווקא עקב חכמתו העמוקה ידע יתרו שגיור אינו רק תהליך פורמלי, ואפי' כשהוא נעשה כהלכה עדיין הפנימיות היהודית אינה מושלמת בלי המצב הנפשי המתאים. (כביטוי לכך אנו מוצאים את הנאמר בזוהר הקדוש כי הערב רב שנתגיירו ויצאו עם ישראל

ממצרים, לא נכנסו אל ענני הכבוד שהקיפו את בני ישראל במדבר). כדי לזכות לשלמות המעלה היהודית הוא צריך להצליח לרכוש את האופי היהודי, ולזכות לנקודה הפנימית הקשורה לבורא בקשר בלתי הפיך.

האם גר יכול לזכות ל'נקודה היהודית'?

על מהותה של "הנקודה היהודית" אנו לומדים לא רק בספרי חסידות אלא ממה שנפסק להלכה בדברי הרמב"ם מגלה כי הרצון הלא מודע של כל יהודי הוא לעשות רצון ה', וגם כאשר הוא מגלה התנגדות – אין זאת אלא שהוא כפוי על ידי יצרו הרע, תאוותיו, ודעותיו המשובשות. כאשר מסירים את המניעה הזאת אפילו בכפייה והאדם מתרצה לקיום המצוה הריהו מקיים בעצם את הרצון הפנימי של נפשו הקיים בתת מודע. (הלכות גרושין פרק ב' עיין שם).

את ביטויה של נקודה פנימית זו אנו פוגשים גם במקרים של התעוררות יהודית כמו צעקת "שמע ישראל" וכדומה המתרחשת בעיקר בעתות מצוקה או בהזדמנויות של התרגשות מיוחדת, וחושפת – את הנקודה החבויה במעמקים ומתגלה במקרים אלו גם בקרב אנשים שהתרחקו לחלוטין מן היהדות.

גם כאן בעצם התהליך דומה לכח הכפיה של בית הדין המוזכר בדברי הרמב"ם הזעזוע, ההתרגשות או המצוקה מקלפים את "השכבות החיצוניות" וחושפים את מדרגתה הגבוהה של הנשמה היהודית החצובה מתחת כסא הכבוד במלוא יפעת זוהרה.

עם זאת, מובא בספרים הקדושים כי גם לגרים הזוכים לכך, מושפעת נשמה גבוהה הקשורה בקשר עמוק לבורא עולם קשר בלתי הפיך. נראה כי זה היה חפצו של יתרו שהכיר בגדלות נשמת ישראל, – להתגייר באופן שיזכה למעלה זו. הוא ידע שלשם כך דרושה התעלות רוחנית שהוא לא יוכל להגיע

אליה לבדו, ומשום כך נרתע עד עתה מן הצעד של גרות, כפי שהזכרנו מסתבר שיתרו הגיע להכרה פילוסופית בצדקת האמונה היהודית כבר קודם לכן, אולם רק כאשר גברה בלבו הרגשת האמונה – ונפשו נכספה להכנס לחיק העם המרומם הזה, היה מסוגל להתגבר על הקשיים שבדרך לזכיה בפנימיות הנשמה היהודית שתכניסנו תחת כנפי השכינה לחיבור אמיתי ומוחלט.

יתרו יודע כי לשם כך הוא זקוק לעזרתו הרוחנית של משה, וליבו מהסס שמא לדעת משה אין לו את הנפש הראויה להתעלות זו, ועל כך הוא אומר כמובא בתרגום יונתן בן עוזיאל "ואם לא תרצה לקבלני בזכות עצמי, קבל אותי בזכות אשתך ושני בניה", אין כוונתו חלילה להעדפה עקב קשר משפחתי, אלא כמוכיח מן העובדה שבתו היתה ראויה למדרגת אשת משה, ויתרה מזאת שבניו של משה הם בניה (ומשום כך הוא אומר למשה שהוא מביא את 'בניה' ולא את בניו) כי יש בו את הבסיס לחיבור פנימי ונפשי אל רום פסגת היהדות, ומן הראוי לסייע בידו לעשות זאת.

הטור מעובד מדברי הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק', ומפורסם לעילוי נשמת מנחם בן יששכר ורחל בת מנשה שרעבי ז"ל.