פָּרָשַׁת יִתְרוֹ לילדים: צְפִיָּה בִּמְטוֹסֵי כִּבּוּי בְּשַׁבָּת

לְפָנֵינוּ מִכְתָּב שֶׁנִּשְׁלַח אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א, מֵאֵת בַּחוּרִים בְּנֵי תּוֹרָה מֵהָעִיר מוֹדִיעִין עִילִית.

בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה תשע"ז, בְּעֵת שֶׁהִתְחוֹלֵל בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה גַּל הַהַצָּתוֹת שֶׁגָּרְמוּ לִשְׂרֵפוֹת, פָּרְצָה שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ לְמוֹדִיעִין עִלִּית, וְלַמָּקוֹם הֻזְעֲקוּ מְטוֹסֵי כִּבּוּי.

הַמְּטוֹסִים הַמְשֻׁכְלָלִים עָשׂוּ פַּעֲלוּלִים בַּשָּׁמַיִם, נָסְקוּ וְנָחֲתוּ, עָלוּ וְיָרְדוּ, וְהִמְטִירוּ חָמְרֵי כִּבּוּי עַל הַשְּׂרֵפָה. הַמֻּבְחָר וְהַמַּדְהִים שֶׁבְּכָל הַמְּטוֹסִים, הָיָה מְטוֹס הַ"סּוּפֶּרְטַנְקֶר", שֶׁמִּתְמַחֶה בְּכִבּוּי שְׂרֵפוֹת. צוּרַת פְּעִילוּתוֹ מְעַנְיֶנֶת בְּיוֹתֵר, וְהוּא עוֹרֵר סַקְרָנוּת וְעִנְיָן רַב בְּקֶרֶב תּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם.

הָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ לַמִּרְפָּסוֹת וְעָלוּ עַל הַגַּגּוֹת, כְּדֵי לַחֲזוֹת בְּמַחֲזֵה הַטַּיִס הַמַּפְעִים. אֶלָּא, שֶׁאֲחֵרִים טָעֲנוּ כְּנֶגֶד הַצּוֹפִים בַּמְּטוֹסִים - וְכִי זֶהוּ כְּבוֹדָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת?! אֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לַעֲמוֹד וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּ"מָטָס" בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ?! הֲרֵי הַצְּפִיָּה בַּמְּטוֹסִים מַקְהָה אֶת הָרֶגֶשׁ כְּלַפֵּי קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת!

הֵשִׁיבוּ הַצּוֹפִים לְעֻמָּתָם: הַמְּטוֹסִים אֵינָם טָסִים בְּאִסּוּר, אֶלָּא בְּהֶתֵּר גָּמוּר, כִּי מְדֻבָּר בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ אֲמִתִּי, וְאַדְּרַבָּה, הֵם מְקַיְּמִים בְּכִבּוּי הַדְּלֵקוֹת מִצְוַת הַצָּלַת נְפָשׁוֹת, וְאִם כֵּן, מַדּוּעַ יְהֵא אָסוּר לְהִתְבּוֹנֵן בִּפְעֻלּוֹת הַכִּבּוּי הַמְעַנְיְנוֹת?!...

נִשְׁאֶלֶת, אֵפוֹא, הַשְּׁאֵלָה: הַאִם מֻתָּר לִצְפּוֹת בִּמְטוֹסֵי הַכִּבּוּי בְּשַׁבָּת?

תְּשׁוּבָה:

הֵשִׁיב הַגְּרִ"י זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א: כִּבּוּי הַשְּׂרֵפוֹת בְּוַדַּאי מֻתָּר בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, כָּךְ שֶׁמְּטוֹסֵי הַכִּבּוּי אֵינָם טָסִים עַתָּה בַּעֲבֵרָה אֶלָּא בְּהֶתֵּר, וְאִם כֵּן יֵשׁ מָקוֹם לְהַתִּיר לִצְפּוֹת בָּהֶם, כְּפִי שֶׁמּוּבָא בַּהֲלָכָה (בַּטּוּר וְשׁוּ"עַ או"ח סי' ש"א): "מֻתָּר לִרְאוֹת בְּשַׁבָּת כָּל דָּבָר שֶׁמִּתְעַנְּגִים בּוֹ", כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם סֶרֶךְ שֶׁל אִסּוּר! הֲרֵי לָנוּ שֶׁאֵין אִסּוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּשַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁגּוֹרֵם עֹנֶג וְהִתְפַּעֲלוּת לָאָדָם.

אוּלָם, כְּשֶׁהִצַּעְתִּי אֶת הַשְּׁאֵלָה לִפְנֵי גִּיסִי, מָרָן הַגְּרָ"ח קַנְיֶבְסְקִי שְׁלִיטָ"א, נַעֲנָה וְאָמַר: אִם מֻתָּר אוֹ אָסוּר לִצְפּוֹת בַּמְּטוֹסִים (מִצַּד דִּינֵי שַׁבָּת), עֲדַיִן יֵשׁ לָדוּן, אֲבָל מַה שֶּׁבָּרוּר הוּא – שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ מִשּׁוּם בִּטּוּל תּוֹרָה! וּבִפְרָט בְּשַׁבָּת שֶׁלֹא נִתְּנָה אֶלָּא לַעֲסוֹק בָּה בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וַחֲבָל לְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן הַיָּקָר בִּצְפִיָּה בַּמְּטוֹסִים!

לְסִכּוּם: אֵין לִצְפּוֹת בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ בִּמְטוֹסֵי הַכִּבּוּי הַמְכַבִּים שְׂרֵפוֹת, מִשּׁוּם בִּטּוּל תּוֹרָה.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין