פָּרָשַׁת ואָרֵָא לילדים: הַדָּגִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ

וְהַדָּגָה... מֵתָה (שְׁמוֹת ז', כ"א)

רְאוּבֵן קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן חֲבֵרוֹ אֶת דִּירָתוֹ בְּהַשְׁאָלָה לְמֶשֶׁךְ יוֹמַיִם, וְהִגִּיעַ יַחַד עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ לִשְׁהוֹת בַּדִּירָה, (לְאַחַר שֶׁשִּׁמְעוֹן בַּעַל הַדִּירָה יָצָא לְנֹפֶשׁ בְּעִיר אַחֶרֶת).

טֶרֶם עֲזִיבַת מִשְׁפַּחַת רְאוּבֵן אֶת הַדִּירָה, הִבְחִין אַחַד הַיְלָדִים כִּי בָּאַקְוָרְיוּם שֶׁבַּדִּירָה יֵשׁ אַחַד עָשָׂר דָּגִים, וּמִתּוֹכָם דָּג אֶחָד מֵת.

רְאוּבֵן הוֹצִיא אֶת הַדָּג הַמֵּת, וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ - "כְּדֵי לְהֵיטִיב עִם שִׁמְעוֹן הַמְאָרֵחַ הָאָדִיב, אֵלֵךְ וְאֶקְנֶה לוֹ דָּג אַחֵר בִּמְקוֹם זֶה שֶׁמֵּת".

וְכָךְ עָשָׂה. רְאוּבֵן נִגַּש לַחֲנוּת בָּהּ מוֹכְרִים דְּגֵי נוֹי, הִבְחִין בְּדָּג שֶׁנִּרְאָה

מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּגִים שֶׁבָּאַקְוָרְיוּם שֶׁל שִׁמְעוֹן, קְנָאוֹ, וְהִכְנִיסוֹ לָאַקְוָרְיוּם, מִבְּלִי לְסַפֵּר עַל כָּךְ לְשִׁמְעוֹן.

רְאוּבֵן וּמִשְׁפַּחְתּוֹ עוֹזְבִים אֶת הַדִּירָה, וְשִׁמְעוֹן חוֹזֵר אֵלֶיהָ, וְהִנֵּה, לֹא חוֹלְפוֹת כַּמָּה שָׁעוֹת, וְשִׁמְעוֹן מִתְקַשֵּׁר אֶל רְאוּבֵן, וְשׁוֹאֵל מִתּוֹךְ פְּלִיאָה: "לְהֵיכָן נֶעֶלְמוּ הַדָּגִים שֶׁהָיוּ בָּאַקְוָרְיוּם?! הָיוּ כָּאן אַחַד עָשָׂר דָּגִים וְעַכְשָׁיו יֶשְׁנוֹ דָּג אֶחָד בִּלְבַד!...".

הֵשִׁיב רְאוּבֵן: "לֹא רַק שֶׁלֹּא לָקַחְנוּ דָּגִים מֵהָאַקְוָרְיוּם, אֶלָּא אַף הִכְנַסְנוּ דָּג חָדָשׁ נוֹסָף תַּחַת אַחַד הַדָּגִים שֶׁמֵּת...".

עַד מְהֵרָה נִפְתְּרָה הַתַּעֲלוּמָה - הִתְבָּרֵר, שֶׁהַדָּג הַיָּחִיד שֶׁנּוֹתַר בָּאַקְוָרְיוּם, הָיָה אוֹתוֹ דָּג שֶׁקָּנָה רְאוּבֵן, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה זֶה דָּג רָגִיל, אֶלָּא "הַדָּג הַטּוֹרֵף"! וְהוּא פָּשׁוּט טָרַף אֶת כָּל עֲשֶׂרֶת הַדָּגִים...

עַכְשָׁיו שִׁמְעוֹן תּוֹבֵעַ מֵרְאוּבֵן לְשַׁלֵּם עַל הַנֵּזֶק שֶׁל אִבּוּד עֲשֶׂרֶת הַדָּגִים הַיְקָרִים שֶׁלּוֹ. לְעֻמָּתוֹ טוֹעֵן רְאוּבֵן: "לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל שֶׁמְּדֻבָּר בְּדָג טוֹרֵף, וּכְלָל לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַזִּיק, אֶלָּא אַדְּרַבָּה כָּל כַּוָּנָתִי הָיְתָה לָתֵת לְךָ דָּג בְּמַתָּנָה...".

הַאִם רְאוּבֵן צָרִיךְ לְשַׁלֵּם עֲבוּר עֲשֶׂרֶת הַדָּגִים שֶׁנִּטְרְפוּ?

תְּשׁוּבָה:

נֶאֱמַר בְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא (נ"ו:): "הַמַּעֲמִיד בְּהֵמַת חֲבֵרוֹ עַל קָמַת חֲבֵרוֹ - חַיָּב", דְּהַיְנוּ אִם לָקַח אָדָם בְּהֵמָה, אֲפִלּוּ אִם אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לוֹ, וְהֶעֱמִיד אוֹתָהּ בְּיָדַיִם עַל גַּבֵּי תְּבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאָכְלָה הַבְּהֵמָה מֵהַתְּבוּאָה - חַיָּב הַמַּעֲמִיד בְּתַשְׁלוּם הַנֵּזֶק שֶׁעָשְׂתָה הַבְּהֵמָה. הָרַשְׁבָּ"א בֵּאֵר שֶׁמַּעֲמִיד הַבְּהֵמָה חַיָּב מִדִּין "אָדָם הַמַּזִּיק" (כְּאִלּוּ הוּא הִזִּיק בְּיָדָיו אֶת תְּבוּאַת חֲבֵרוֹ), וְלָכֵן גַּם אִם הוּא הָיָה שׁוֹגֵג (אוֹ אָנוּס) יֵשׁ לְחַיְּבוֹ, שֶׁכֵּן "אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם", (וְכֵן נָקְטוּ הַבֵּית יוֹסֵף וְהָרַמָ"א בחו"מ שצ"ד-ג').

וְלָכֵן יֵשׁ לְחַיֵּב אֶת רְאוּבֵן לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַדָּגִים שֶׁנִּטְרְפוּ, גַּם אִם גָּרַם לַהֶזֵּק לְלֹא שׁוּם כַּוָּנָה, (וּבִפְרָט שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם גָּדוֹל לִטְעֹן שֶׁיֵּשׁ כָּאן פְּשִׁיעָה מִצַּד רְאוּבֵן בְּכָךְ שֶׁלֹּא בֵּרֵר שֶׁאֵין מְדֻבָּר בְּדָג שֶׁעָלוּל לֶאֱכֹל אֶת שְׁאָר הַדָּגִים).

לְסִכּוּם: רְאוּבֵן צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לְשִׁמְעוֹן אֶת דְּמֵי הַדָּגִים שֶׁנִּטְרְפוּ. 

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין