"לראות ולהרגיש את הניסים שמלווים אותנו": תובנות של חולה שניצחה את הסרטן

פוסט מרגש שכתבה רקפת סמברנו ברשת, הצליח למשוך את תשומת לבנו ולגרום לנו לתת מבט אחד נוסף על מה שיש לנו ולהודות עליו. רוב הזמן דברים כמו ילדים, אורחים ומנוחת שבת נתפשים בעינינו כטריוויאליים, אך כשקוראים פוסטים מהסוג הזה - נזכרים עד כמה חשוב להודות. "לפעמים אני כותבת כי זה בוער בי עד שזה עובר אליכם דרך המקלדת", כותבת סמברנו. "אומרים לי שניצחתי את הסרטן, ואני בעצם לא יצאתי בכלל לשום מלחמה. 

"עברתי ניתוח שכיסח לי את הבטן ואת מערכת העיכול, ומול זה נלחמתי - לחזור לאכול. הכירורג הרי הבטיח לי שמגרורות לא אמות, ונשארתי לשמחתי עם המון מורפיום בגוף. נלחמתי מול האונקולוג שרצה להכניס לי רעל לגוף בלי סוף כי פחד שאמות. רק לי לא היה ברור כמה רעל צריך הגוף כדי למות, ומי ימות קודם - הסרטן או אני, מהרעל. אז הרשיתי, אבל בכמות קטנה יותר. ואותו הדבר בהקרנות - איפה עובר הגבול בין לפוצץ אותי או את חלקיקי התאים שלא שייכים?".

ובד בבד לטיפול התרופתי, התחילה גם טיפול עם פסיכולוג. "חפרתי עם הפסיכולוג הרפואי את חיי ונשמתי, כדי להבין מי אני ולנסות להיות אדם טוב יותר. ולא תמיד זה מצליח לי", היא מודה. 

"אז זה מלחמה? לא ברור לי. כי אני לא יודעת במה אני נלחמת. אני מנסה לחיות בשמחה ואושר, באהבה, נתינה ועולם של שפע שלווה ויצירה. אני מנסה להבין שלא הכל ברור, וזה לא מובן שזכיתי ב'עוד' לחבק את אהוביי וליצור עוד יצירות. אז מה אני מבקשת? שאמשיך ושנמשיך להקשיב ללב שלנו, לגוף שלנו, למה אני זקוקה עכשיו וללכת עם זה בלי התנצלות. לחברים של אמת, לסלוח לעצמנו, לראות ולהרגיש את הניסים שמלווים אותנו, ולחבק עוד ועוד".