בני הזוג חבקו בן לאחר ציפיה ארוכה ותגובה מפתיעה מהרב שך

היה זה באחד הימים, כאשר נכנס רבי דן סגל אל ביתו של מרן הרב שך עם אדם צעיר שציפה מספר שנים לילדים. אותו יהודי ביקש לשמוע דברי חיזוק ועידוד מפיו של רבינו, עמוד האמונה, וכמובן, ציפה גם לברכה הגונה.

להפתעתו של רבי דן סגל ובן לווייתו, הרב שך לא התייחס כלל לנושא הכאוב למענו באו, אלא ביקש מאחד מבני הבית כי יביא לפניו סידור. משהוגש לו הספר – עלעל בין דפיו עד שהגיע לזמירות של שבת, שם החל קורא ברגש רב ובהתפעלות את הפיוט "קה ריבון עלם ועלמיא אנת הוא מלכא מלך מלכיא". הרב שך קרא את המילים ברגש כה רב, דמעות טהורות זלגו על לחיו, עד שבשלב מסוים פרץ בבכי סוער – שגרם לרבי דן ליטול מידו את הסידור מחשש פן תזיק ההתרגשות הגדולה לבריאותו.

והנה זה פלא: שנה לאחר מכן, חבק אותו האברך בן בזרועותיו. לא היה זה מופת במשמעותו המקובלת, לא היתה זו אפילו 'ברכה'. היה זה שיעור מפעים באמונה חושית, שיעור מפעים בהתבוננות בגדלותו הבלתי נתפסת של בורא העולם, שיעור חשוב אשר לימד אודות התוצאות הנפלאות שיכול האדם להשיג, אם יאחז בידו את מטה האמונה ויחולל בו את המופתים!

הפיוט "קה רבון עולם" חובר על ידי רבי ישראל נג'ארה, והוא מזמור שנהוג לשיר בסעודת ליל שבת. מזמור זה הוא אחד הנודעים ביותר בקרב קהילות האשכנזים והספרדים גם יחד, וחוברו לו עשרות לחנים, ישנים ומודרניים.

הפיוט מעורר האמונה נכתב בשפה הארמית, ואנו מביאים לפניכם את נוסח הפיוט ותרגומו לעברית:

קה רִבּון עָלַם וְעָלְמַיָּא (ה' ריבון העולם והעולמות)

אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא (אתה הוא מלך מלכי המלכים)

עובַד גְּבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא (מעשה גבורותיך ונפלאותיך)

שְׁפַר קֳדָמָך לְהַחֲוָיָּא (נאים להחוותם -להציגם - בפניך)

שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא (שבחים אוֹמַר בוקר וערב)

לָךְ אלקא קַדִּישָׁא דִּי בְרָא כָּל נַפְשָׁא (לך אלוקים קדוש שברא את כל הנפשות)

עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא (מלאכים קדושים ובני אנוש)

חֵיוַת בָּרָא וְעוֹפֵי שְׁמַיָּא (חיות הבר ועופות השמיים)

רַבְרְבִין עוֹבְדָךְ וְתַקִּיפִין (גדולים מעשיך ועצומים)

מָכֵךְ רָמַיָּא וְזַקֵף כְּפִיפִין (משפיל רמים וזוקף כפופים)

לוּ יִחֵי גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין (לוּ יחיה אדם אלף שנים)

לָא יֵעֹל גְּבוּרְתָּךְ בְּחֻשְׁבְּנַיָא (לא יוכל לחשב את גבורותיך)

אלקא דִי לֵהּ יְקַר וּרְבוּתָא (אלוקים שלו כבוד וגדולה)

פְּרֻק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא (גאל את צאנך מפי האריות)

וְאַפֵּק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא (והוצא את עמך מתוך הגלות)

עַמָּא דִי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא (העם שבחרת מכל האומות)

לְמַקְדְּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין (למקדשך שוב ולקודש הקדשים)

אֲתַר דִי בֵהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין (מקום בו שמחים הרוחות והנפשות)

וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחֲשִׁין (וישירו לך שירים ושבחים)

בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָּא (בירושלים, העיר היפה)

הרב אהרון לוי - הדמעות של הרב שך שהחזירו בתשובה את הקיבוצניק מעין חרוד:

הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל (י"ט טבת התרנ"ט, 1 בינואר 1899 - ט"ז חשוון ה'תשס"ב, 2 בנובמבר 2001) היה ראש ישיבת פוניבז' במשך חמישים שנה, ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ולאחר מכן של דגל התורה. נחשב אחד מגדולי הדור, ורבים מהציבור החרדי-ליטאי הלכו על פי הוראותיו.