אבא, חיכיתי שתשים לב, אבל העזרה הגיעה ממקום אחר

אבא,

לא רציתי לצער אותך, לכן התאפקתי ובלעתי. בכיתי בלילה אל תוך הכרית. נשברתי, צעקתי ללא קול. אפילו לא אכלתי כלום שלושה ימים, כדי שתשים לב ותשאל אותי מיוזמתך. שתתעניין, תסתכל, תוודא, "הכל בסדר?". כבר תקופה ארוכה שהחיוך שלי לא אותו חיוך. לא צריך להיות חכם גדול כדי לשים לב שמשהו קרה. לא צריך הרבה בשביל לראות שהאדם שאתה מדבר איתו לא מסתכל לך בעיניים. שרזיתי בצורה מחרידה, ירדתי 4 מידות. הפנים שלי חיוורות. אתה האדם היחיד שחיכתי שיציע עזרה, אבל בסוף היא הגיעה מצד המדריכה. יום לאחר מכן, כשדיווחו עלי למשטרה, שאני אדם עם כוונות אובדניות – שמעת את זה ולא התפלאת, כי ידעת שקשה לי. רק לא ידעת עד כמה.

אני פונה עכשיו לחברות, לבנות, לנשים: תפתחו את העיניים. זה לא קשה. רק שימו לב אם יש בחורה שרזתה מאוד, שותקת הרבה, חולמת הרבה, ישנה בכיתה, שמשדרת מצוקה ולא יודעת להביע את עצמה. תנו לה להרגיש שהיא בסדר והכל בשליטה, ושהיא תקבל תמיכה ישרה. תנו לה אפשרות להביע את עצמה.

אחת שהעזרה הגיעה אליה בשנייה שלפני האחרונה.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.