אריאל זילבר: "הניצוץ היהודי נדלק דווקא בפריז"

השבוע ב"בכיוון אחר" (ערוץ הידברות - 97 בהוט ויס) אנו מארחים אומן יוצר, חבר לשעבר בלהקות תמוז וברוש. מאחוריו יצירות בשלל סגנונות - רוק, פופ, מוזיקה ערבית, היפ-הופ ומוזיקה אתיופית. ומאחוריו גם לא מעט להיטים - "רוצי שמוליק", "החברה להגנת הטבע", "מסך עשן", "אני שוכב לי על הגב" ועוד.

הכל היה טוב ויפה, ואהוב על המיינסטרים, עד שבשלב מסוים הפסיק אריאל זילבר לשכב על הגב, והחל להתבטא יותר ויותר בנושאים שקשורים לארץ ולעם ישראל. בתקופת הגירוש מגוש קטיף הוא התבטא באופן נחרץ נגד התכנית, ובמקביל גם התקרב ליהדות. בזמנו,ראיינתי אותו בזמנו ושאלתי "איך זה שאתה מדבר כל כך הרבה על יהדות ואמונה, אבל בפועל זה לא מתבטא בחזות שלך?" והוא ענה שהכיפה לא מסתדרת לו עם השיער. אבל תוך זמן קצר שינה גם את לבושו, הפך לחסיד חב"ד מן המניין, והמשיך את הקו החדש שאימץ - פחות שירים שמדברים על שכיבה על הגב, יותר שירים שמדברים על ארץ ישראל, אמונה ומה שביניהם.

בוא נחזור קצת אחורה. כשהיית שם, לפני התשובה, איך הסתכלת על היהדות, איך ראית אותה?

"אנחנו יהודים, ותמיד ידעתי שאני יהודי. אבל לא היה לי קשר עם החרדים ולא עם היהודים. אני זוכר שיום אחד הסתובבתי בנחלת בנימין, פתאום בא אחד עם כיפה וכובע כזה – בוא, בוא, חסר לנו מניין. אמרתי לו אתה משוגע? מה זה מניין? תעזוב אותי. ברחתי משם, נבהלתי ממנו. כשחזרתי בתשובה והייתי מסתובב איפה שגרתי, במתת, אנשים היו מפחדים ממני. אנשים שהיו רגילים לראות אותי ככה, ופתאום הייתי עם זקן. פתאום זה מישהו אחר בשבילם. זה מאיים".

באיזה אופן מאיים?

"בצורה שבה אני מתלבש, וגם במי שעומד מאחוריי. משה רבינו עומד מאחוריי, והקב"ה עומד מאחוריי. זה מפחיד. אני בא בשם הקב"ה".

האמת היא שבעבר לא הייתי חושב דווקא עליך שתתחבר ליהדות. אתה חשבת על עצמך? כלומר, יש אנשים שעשו את המסלול ובסוף אמרו תמיד ידעתי שהדתיים צודקים, שזו הדרך, אבל היה לי נוח. אתה ידעת או לגמרי לא חשבת בכיוון?

"ידעתי שאני יהודי, וזה היה מספיק בעיניי. בן לאם יהודיה. ידעתי שהתנ"ך הוא הספר שלי – יותר הנ"ך מאשר התורה. ספר בראשית היה בסדר, יש בו סיפורים על אדם הראשון, נח וכו. אבל זהו. אחר כך ספרי שמות, ויקרא וכו פחות דיברו אליי עם כל המצוות. את ספרי הנ"ך, עם כל הנביאים, אהבתי מאוד לקרוא".

כלומר, מין פולקלור.

"לא פולקלור, תרבות. תיקח את השירים שלי ותראה שיש אצלי הרבה דימויים מהתנ"ך. וחוץ מזה, הזכרת את אני שוכב לי על הגב. זה שיר מוסר גדול מאוד".

מוסר? בפשטות זה בכלל לא שיר מוסר.

"כשאתה מסתכל על זה, אתה רואה על מה האדם מדבר, ואז מתחיל לחשוב האם זה נכון או לא. זה שיר מעורר מחשבה".

מה בדיוק מעורר מחשבה בו?

"אני שוכב לי על הגב, מביט על התקרה, רואה כיצד חולפים ימיי בבטלה גמורה. אני שוכב חולם הוזה, והחיים יפים יפים ממש כמו מחזה. בלי להיות או לא להיות. יש שם דברים שמעוררים מחשבה, זה העניין".

בהמשך מספר זילבר שהניצוץ היהודי נדלק בו דווקא בפריז. שם הוא הבין שזה לא המקום שלו. "עשו לי דיסק שם. התחלתי להיות כוכב, לעשות קריירה. זה היה בשנות השבעים. אני זוכר שבאתי לאולפן, שמתי אוזניות ועשו לי תזמורת גדולה. התחלתי לשיר בצרפתית (מדגים) וחשבתי מה, עכשיו תשיר ככה כל החיים שלך? רק זה חסר? רק הצרפתית הזו? זה השירים שלך?. עניתי לא, זה לא בשבילי. הורדתי את האוזניות ואמרתי למפיק סליחה, אבל זה לא בשבילי. אני הולך הביתה. תודה ושלום. חזרתי לישראל, הייתי אז בן 30 ומשהו, והבנתי שאין לי מה לחפש במקום אחר. עד אז חשבתי לעזוב את הארץ".

בזמנו, היו סממנים מסורתיים בחייך?

"למי אין סממנים מסורתיים בארץ הזו?".

נולדת בקיבוץ.

"נכון. שם היה לנו ליל סדר עם מצה ולחם, וכל אחד היה מחליט מה הוא רוצה לעשות. זה נראה לי מוזר. אמא שלי הייתה אומרת לי תעזוב, זה אנשים משוגעים פה. משהו פה לא בסדר במקום הזה. בתקופה ההיא הקיבוצים שלטו. הייתה להם הגדה משלהם. אז לא הבנתי, וזה גם לא עניין אותי. אבל אמא שלי אמרה לי זה לא זה. בשיעורי תנ"ך היו אומרים לנו שקריעת ים סוף התרחשה בגלל שפל בים, וזה לא פעולה של הקב"ה. אמא אמרה לי אל תתייחס למה שהם אומרים".

בהמשך הראיון מספר זילבר על ההתעלמות התקשורתית ממנו, על השיר שעמיר בניון כתב עליו בזמנו, על שינוי אורח החיים וגם על הפיכתו לסבא. לצפייה בפרק המלא הקליקו כאן.

התכנית "בכיוון אחר"  משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס).