איך זה שחלב דל לקטוז מתוק כל כך?

התקשרה אלי אחת האימהות שאני מלווה. "את הולכת להיות גאה בי!", היא הכריזה.

"אני כבר גאה בך", עניתי, "אבל ספרי לי בכל זאת".

"החלפתי את ממרח השוקולד בממרח חרובים, והילדים ממש אוהבים, לא מפסיקים למרוח על הלחם ולאכול".

נאנחתי.

מצד אחד, אותה אמא באמת רוצה לעשות שינוי, הכוונות שלה באמת טובות.

אמנם חרובים זה מאכל בריא מאד, עשיר מאוד בסידן, ברזל ועוד רכיבי תזונה שמטיבים עם גופנו.

רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שמעון ניזונו שנים ארוכות על חרובים ומים בלבד, ובתקופה זו נכתב ספר הזוהר הקדוש.

יש משהו מיוחד מאד בחרובים.

אבל עדיין, כאן היא מדברת איתי על ממרח בטעם חרובים. עוד לפני שנתנה לי פרטים נוספים ידעתי בדיוק על איזה ממרח היא מדברת. ממרח בטעם חרובים של יצרן די מוכר, שבד"כ מוצריו נהדרים ואיכותיים, אבל כאן, לדעתי, אותו יצרן פספס.

ביקשתי מאותה אם להקריא לי את הרכיבים.

היא החלה להקריא בהתלהבות: "סוכר דמררה, אבקת חרובים – אמ... רק 11%, שמן סויה...". לאט לאט ההתלהבות שלה דעכה, וכשהגיעה לסוף הרשימה היא כבר נשמעה ממש מאוכזבת. "חומרים מיצבים, E471, חומרי טעם וריח". היא הוסיפה שאלה לסיום: "קניתי שניים, את השני לא פתחתי עדיין. להחזיר אותו לחנות?".

"נראה לי שכדאי", עניתי.

זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת במוצרים שנמכרים במדף מזון הבריאות בסופר או בחנות הטבע, כשבעצם אותו מוצר רחוק מאוד מלהיות בריא.

סירופ האגבה וסירופ מייפל לדוגמא (עוד טרנד "בריאותי" שרץ), בתוך הגוף מתנהגים בדיוק כמו סוכר. זה שהם ממקור טבעי, לא אומר שאפשר ליהנות מהם ללא הגבלה.

גם הפרסומות לא ממש עוזרות.

רב דגני הבוקר שמוצגים כדגנים מלאים עשירים בתוספת ויטמינים – למעשה הנם מזון תעשייתי, שלא נשארה ממנו טיפת חיות. כל חלקה טובה נגרסה, עברה חימום, עברה עיבוד, הוסיפו סוכר (המון המון סוכר), מלחים, משפרי טעם, תוספי צבע וריח – וכן, הוסיפו גם ויטמינים מסונתזים.

אותו הדבר לגבי חטיפי האנרגיה למיניהם.

תקראו לי פרימיטיבית, אבל אני מאמינה בוויטמינים שמגיעים יחד עם הפרי/ירק, ולא באלו שסונתזו במעבדה והוספו למזון באופן מלאכותי.

מעדני חלב, מעדני סויה, משקאות יוגורט – גם הם מכילים המון סוכר, או גרוע מכך – תחליף סוכר דיאטטי.

אגב, אם רשום ברכיבים "שומן צמחי" או "שומן מוקשה", אלו למעשה מילים נרדפות לשומן טראנס.

במחלקת הבריאות בסופר אני נתקלת לא מעט בשקדי מרק, עוגיות, ציפוי לשניצל ואפילו פירורי לחם – והכל ללא גלוטן. הרבה מה"ללא גלוטן" הזה מכילים תחליף גלוטן בצורת עמילן תפו"א או טפיוקה – תחליף פחמימתי עתיר קלוריות, בעל ערך גליקמי גבוה המקפיץ את רמות הסוכר בדם.

מודה, גם אני נפלתי בפח הזה, כשנתקלתי בחלב דל לקטוז.

הלקטוז, כידוע, הינו סוכר החלב. וסוכר, כמו סוכר, גורם לתזזיות יתר אצל ילדים.

לי באופן אישי יש אי סבילות ללקטוז, אז החלב הזה מתאים לי. אבל בתמימותי חשבתי שהוא גם יתאים לילדים שלי, הרי "דל לקטוז = דל סוכר". גם הגדלתי לעשות והמלצתי לאמי ולאחותי לעבור לחלב הזה מטעמי שמירה על משקלן.

עד שנועה (המרצה שלי לתזונה נטורופתית – זוכרים מהפוסט הקודם?) הסבירה לי כי הלקטוז, שהינו דו סוכר, עובר פירוק בתוך הגוף ע"י אנזים הלקטאז ל-2 חדי סוכר, גלוקוז וגלקטוז.

אנשים כמוני, שחסר להם אותו אנזים לקטאז, לא מסוגלים לפרק כמו שצריך את הלקטוז בתוך הגוף, אז תעשיית המזון דאגה לבצע אותה פעולה מחוץ לגוף. לכן, במקום להכיל לקטוז כדו סוכר, אותו חלב מכיל את חד הסוכר גלוקוז וחד הסוכר גלקטוז. זו הסיבה שהחלב הזה מתוק יותר – הוא עשיר יותר בחדי סוכר.

אז לפני שנמשיך, סיכום קצרצר:

דיאט – מיועד לאנשים הסובלים מסכרת (למרות שיש הממליצים גם בדיאטת הרזיה לצרוך דיאט, לדעתי זו טעות. בפוסט אחר בהמשך אפרט מדוע).

ללא גלוטן – מיועד לאנשים הסובלים מצליאק.

דל לקטוז – מיועד לאנשים עם חוסר סבילות ללקטוז.

וכן הלאה על זו הדרך.

בהזדמנות אחרת, קרובת משפחה יקרה התקשרה אלי נרגשת גם היא, לספר לי על המהפך:

"אל תשאלי, קנינו מסחטת פירות הדר, ומהיום בעלי ואני מחליפים את הקפה השחור של הבוקר ואת השוקו של הילדים במיץ תפוזים טבעי!".

היא נשמעה כל כך נרגשת שלא רציתי להוריד לה את האוויר ולהגיד לה שכבר עדיף להישאר עם הקפה מאשר לעבור למיץ תפוזים סחוט.

אז חייכתי חיוך שיהיה ניתן לחוש בו גם מהצד השני של השפופרת, בירכתי אותה על הכוונות הטובות, איחלתי לה בהצלחה והוספתי בעדינות לא להגזים עם המיץ, כי עדיין זה סוכר, ואם אפשר להוסיף "טיפ קטן" – אז כדאי לדלל חצי מהכמות במים.

אם רק הייתה מתייעצת איתי לפני שרצה לקנות מסחטה, הייתי מספרת לה כמה בריא התפוז כתפוז שלם, כמה ויטמינים הוא מכיל וכמה סיבים תזונתיים.

אף על פי שתפוז מכיל בערך 2 כפיות סוכר, כשאוכלים תפוז אחד או שניים, זה בסדר, הגוף יודע להתמודד.

גם הלעיסה האיטית של התפוז גורמת לסוכר להיספג בקצב איטי יותר ובהדרגתיות.

אבל כוס מיץ תפוזים מכילה בממוצע 4 תפוזים. אלו 8 כפיות סוכר שנלגמות בבת אחת בגוף.

גם מבחינת השובע – אוכל צריך לאכול, ולא לשתות. אחרי 2 תפוזים נהיה שבעים, אחרי כוס מיץ תפוזים רובנו מסוגלים לשתות עוד כוס, ועוד כוס, וגם לאכול משהו אחרי זה.

מדובר בהמון קלוריות והמון המון סוכר.

אז מה רע כל כך בסוכר?

כמו כל דבר אחר, זה עניין של כמות ושל איכות.

בפוסט הבא אכנס יותר לעומק לכל הנושא של חד סוכר, דו סוכר, רב סוכר – וכיצד זה משפיע עלינו, ומה ההבדל בין פחמימה פשוטה לפחמימה מורכבת.

אז עד אז המון בריאות,

חן טובי