אבא, מצד אחד אני תלושה, מצד שני – תלויה רק בך

אני בחורה בת 20. סיימתי השנה סמינר, ואני מרגישה תלושה, בלי מסגרת. אני מרגישה שאני עם כולם, ובעצם לבד.
יש לי 2 חברות, ששתיהן דיברו איתי רק כשהיו צריכות ממני משהו. אחת מהן התארסה אז בכלל ניתקה קשר עכשיו, והשנייה מתקשרת רק כשהיא צריכה אותי. אני מרגישה מנוצלת מאד. למה מנצלים אותי? בגלל טוב הלב שלי?
אני מחפשת לי חברה טובה שאוכל לדבר איתה בכל זמן שהוא, ועל הכל, ושיהיה אכפת לה ממני בכל מצב, לא רק כשמשעמם לה. חברות נפש בנפש!
את ההורים שלי אני מעניינת רק כשאני מעניינת, רק כשיש לי סיפורים מעניינים לספר להם, אז הם נזכרים בי. קשה לי מאוד לחיות עם הרגשה כזו, של "אתה שווה רק אם אתה מעניין או עוזר למישהו אחר".
אני יודעת שבורא עולם עשה לי כך, ואני יודעת שזה לטובה, אך קשה לי להרגיש את זה, אבא! לפעמים אני מרגישה שהתיק שנתת לי גדול עלי, שאני כבר לא מסוגלת!
בגלל שאין לי קשרים, אני מרגישה מצד אחד תלושה, ומצד שני תלויה מאוד מאוד רק בך, אבא, ומחוברת רק אליך, כי אין מי שיעזור לי מבלעדיך! איך אני אמצא את החתן שלי בלעדיך?
אין לי דירה לתת, ואני רוצה בן תורה שילמד כל היום. אבל לך, אבא, יש דירה לתת, ואני משתדלת לסמוך רק עליך, כי אתה בראת אותי ונתת לי הורים כאלה שחזרו בתשובה בערך, ושלא מבינים כל כך בשידוכים. אבא, אני מנסה כל יום להישען ולסמוך רק עליך!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.