אמא, במקום להיות לעזר – את הופכת למוקש

לאמא היקרה שלי,

אני בחור בגיל ההתבגרות, כמו שאת קוראת לזה, ועוברים עלי כל מיני דברים. חששות ודאגות למיניהן.

אני מתמודד עם ניסיונות העולם, מתפלל לקב"ה שיעזור לי, והוא עוזר לי. ואז... אני מגיע הביתה מהישיבה לשבת, ואת ניגשת אלי ושואלת אותי מה קורה. איך עובר עליך הגיל? המעבר הזה מנער לבחור? אני אומר שהכל בסדר ואת מלחיצה אותי לספר הכל. ואני נשבר, ומספר הכל (כי זו מצוות כיבוד אב ואם!).

במקום להציע לי מישהו שאני אוכל לדבר איתו, את מתחילה לחנך אותי, לצעוק עלי ולהפחיד אותי. לומר לי שכל החכמה שלי להתייעץ עם מישהו מבחוץ זה לא טוב וכו'. מה את חושבת, שזה יעזור לי לצאת מהכל? במקום להיות לעזר את הופכת למוקש, ולא מבינה למה אני ממעט לבוא הביתה אחרי זה!

אמהות יקרות, אם בנכם במצוקה – הציעו לו עזרה! לא הכל אמא צריכה לדעת, לא כל מה שעובר על הבן שלה. אבל היא כן צריכה לדעת שהבן שלה מצליח, ושטוב לו לדבר עם האנשים שאיתם נעים לו לדבר, כדי שהם יוכלו להעלות אותו על דרך המלך.

אמא יקרה,

אני מבקש סליחה אם זה חזק מדי. פשוט לא היה נעים לי להגיד את זה בפה.

בתקווה להבנה,

הבן שכ"כ אוהב אותך, ומתפלל לה' שיפתח לנו את העניים, שיהיה לי ולך הכי טוב שיכול להיות.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.