פרשת ראה לילדים: ראש הישיבה קרא בגמרא הפוך

נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ (דְּבָרִים ט"ו, י')

מַעֲשֶׂה מְאַלֵּף אֵרַע בְּרֹאשׁ יְשִׁיבָה מְסֻיֶּמֶת, שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ נִקְלְעָה לִקְשָׁיִים כַּסְפִּיִּים, עַד שֶׁבְּשָׁלָב מְסֻיָּם הֶחְלִיט לִנְדֹד לְאַנְגְלִיָּה, כְּדֵי לְגַיֵּס כְּסָפִים לְקֻפַּת הַיְשִׁיבָה. הוּא הִגִּיעַ לִמְעוֹנוֹ שֶׁל גְּבִיר נִכְבָּד, הִצִּיג אֶת עַצְמוֹ וְסִפֵּר אוֹדוֹת הַיְשִׁיבָה, וְאַף הִצִּיג בִּפְנֵי הַגְּבִיר אַלְבּוֹם מֵחַיֵּי הַיְשִׁיבָה וְתַלְמִידֶיהָ הַשַּׁקְדָנִים.

הַגְּבִיר הִתְפַּעֵל מְאֹד מֵהַדְּבָרִים שֶׁהֻשְׁמְעוּ בְּאָזְנָיו וּמֵהַתְּמוּנוֹת שֶׁהֻצְגּוּ בְּפָנָיו. 'יַמְתִּין כְּבוֹדוֹ כַּמָּה רְגָעִים עַד שֶׁאֵלֵךְ לְהָבִיא אֶת פִּנְקָס הַצֶּ'קִים שֶׁלִּי', אָמַר. בְּטֶרֶם יָצָא מֵהַחֶדֶר, בִּקֵּשׁ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה רְשׁוּת לְעַיֵּן בְּכֶרֶךְ הַגְּמָרָא שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן, וְהַגְּבִיר הֵשִׁיב: 'לְעֹנֶג וְכָבוֹד יִהְיֶה לִי שֶׁכְּבוֹד הָרַב יְעַיֵּן בַּגְּמָרָא שֶׁלִּי'.

הַגְּבִיר שָׁב, כְּשֶׁבְּיָדוֹ הָאַחַת פִּנְקַס הַצֶּ'קִים, וּבַשְּׁנִיָּה עֵט. כְּשֶׁנָּפַל מַבָּטוֹ עַל הָרַב, שֶׁנִּרְאָה כְּמַעֲמִיק בְּסֻגְיַת הַגְּמָרָא, לְפֶתַע אָמַר הַגְּבִיר בְּנִימָה מִתְנַצֶּלֶת: 'יִסְלַח לִי כְּבוֹדוֹ, אֲבָל הִנְנִי חוֹזֵר בִּי. הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֵינִי תּוֹרֵם לָכֶם מְאוּמָה'.

רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הִתְפַּלֵּא, 'מַדּוּעַ? אֵיזֶה פְּגָם מָצָאתָ אֶצְלֵנוּ?'. 'אֵינִי יָכוֹל לְפָרֵט', הֵשִׁיב. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שֶׁבְּכָל זֹאת יְסַפֵּר לוֹ מָה אֵרַע פִּתְאֹם, הִמְשִׁיךְ בְּסֵרוּבוֹ וְנִמֵּק: 'אֵינִי רוֹצֶה לִפְגֹּעַ בָּכֶם'.

הָרַב הִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַדֶּלֶת, וְלִפְנֵי שֶׁנִּפְרַד פָּנָה אֶל הַגְּבִיר: 'תִּרְאֶה, אֵינִי דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ מְאוּמָה, אֵינְךָ חַיָּב לִי כְּלוּם. אֲבָל הוֹאֵל בְּטוּבְךָ לְסַפֵּר לִי מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי סֵרוּבְךָ הַחַד-מַשְׁמָעִי לִתְרֹם; אֲנִי חָשׁ שֶׁקָּרְתָה כָּאן טָעוּת'.

הַגְּבִיר נַעֲנָה לַבַּקָּשָׁה וְאָמַר: 'אֲנִי מִצְטַעֵר מְאֹד, אַךְ אֵינִי מוּכָן לִתְרֹם לְאֶחָד שֶׁמַּצִּיג עַצְמוֹ כְּרֹאשׁ יְשִׁיבָה, וַאֲפִילוּ לִקְרֹא אֵינוֹ יוֹדֵעַ'...

'מַדּוּעַ תֹּאמַר כָּךְ?!' - הִשְׁתּוֹמֵם הָרַב - 'מִי סִפֵּר לְךָ שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לִקְרֹא?!...'

'כְּשֶׁשַּׁבְתִּי לַחֶדֶר', הִסְבִּיר הַגְּבִיר, 'רָאִיתִי אוֹתְךָ מִתְבּוֹנֵן בַּגְּמָרָא שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, אַךְ הַגְּמָרָא הָיְתָה - - - הֲפוּכָה, רֹאשָׁהּ הָיָה כְּלַפֶּיךָ, וְהֵבַנְתִּי שֶׁאֲפִילוּ אֶת צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת אֵינְךָ מַכִּיר...', (הַגְּבִיר חָשַׁב בְּלִבּוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי הָאִישׁ שֶׁלְּפָנָיו אֵינוֹ רֹאשׁ יְשִׁיבָה, אֶלָּא נוֹכֵל שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ צְדָקָה בְּמִרְמָה).

רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בִּקֵּשׁ רְשׁוּת לוֹמַר מִשְׁפָּט אֶחָד לִפְנֵי שֶׁעוֹזֵב, וְהָרְשׁוּת נִתְּנָה. 'רְאֵה נָא, אֲנִי יְלִיד צַנְעָא שֶׁבְּתֵימָן. בְּכָל מֶשֶׁךְ יַלְדּוּתִי, לָמַדְנוּ לִפְנֵי הַ'מָארִי', כָּל הַתַּלְמִידִים סְבִיב סֵפֶר אֶחָד בִּלְבַד. מְקוֹמִי הָיָה תָּמִיד מוּל הַ'מָארִי', בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר, כָּךְ שֶׁהֻרְגַּלְתִּי לִקְרֹא בְּצוּרָה הֲפוּכָה... אָמְנָם כַּיּוֹם כַּמּוּבָן שֶׁאֲנִי קוֹרֵא גַּם בְּאֹפֶן רָגִיל, אַךְ כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן לִי סֵפֶר הָפוּךְ, כְּפִי שֶׁאֵרַע זֶה עַתָּה, אֲנִי פּוֹתֵחַ אוֹתוֹ מִיָּד וְקוֹרֵא בּוֹ בְּאֹפֶן רָהוּט; תָּבִיא נָא שְׁנֵי סְפָרִים זֵהִים, בָּאֶחָד תִקְרָא אַתָּה, וּבַשֵּׁנִי אֲנִי אֶקְרָא הָפוּךְ, וְתִוָּכַח הֵיאַךְ אֲנִי קוֹרֵא הָפוּךְ'...

בַּעַל הַבַּיִת מִהֵר לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו, וְאָכֵן הָרַב הֵחֵל לִקְרֹא בִּמְהִירוּת וּבְאֹפֶן בָּרוּר. דֹּק שֶׁל דְּמָעוֹת הִצְעִיף אֶת עֵינֵי הַגְּבִיר. בְּקוֹל נִרְגָּשׁ פָּנָה לְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה: 'אֲנִי מִתְנַצֵּל וּמְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ עַל שֶׁלֹּא דַּנְתִּי אוֹתְךָ לְכַף זְכוּת. תִּכָּנֵס נָא בַּחֲזָרָה, וְכָעֵת אֶרְשֹׁם עֲבוּרְכֶם צֶ'ק מְכֻבָּד מְאֹד...'

מִסִּפּוּר זֶה אֶפְשָׁר לִלְמֹד אֶת הַחוֹבָה הַגְּדוֹלָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֵינוּ לָדוּן לְכַף זְכוּת. גַּם בְּמִקְרֶה שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים, לִכְאוֹרָה, שֶׁפְּלוֹנִי לֹא נָהַג כַּשּׁוּרָה, לֹא כְּדַאי לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת פְּזִיזוֹת, אֶלָּא יֵשׁ לְנַסּוֹת לְדַבֵּר עִמּוֹ, לְלַבֵּן אֶת הָעִנְיָן וּלְגַלּוֹת מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי מַעֲשָׂיו.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין