ט"ו באב: עורו אחים, העיירה בוערת

השנה היא תישאר בבית. 

היא רוצה לרדת לכרמים,

עדיין מוכנה לחולל. 

בוגרת בית ספר לריקוד,

ממשיכה להתפלל.

אבל הרגליים כבר לא בכושר,

מתעתעות,

חלשות,

משתרכות.

במרכז מפזזות להן באושר

נערות, מהירות, נוהרות. 

ואתם! אתם שכבר נבחרתם. 

שאו נא עינכם ליופי,

תסלחו לה אם השנים נגסו בה.

שאו עינכם למשפחה,

תסלחו לה אם אימא שלה על כיסא נדנדה במרפסת. 

קחו מקחכם לשם שמיים,

תהיו שותפים עם הקב"ה במעשה בראשית. 

עוד כמה פרשות, נקרא על החלל. לא נוכל להגיד "ידינו לא שפכו את הדם".

כי לא ראינו! היא נשארה בבית, ולא שמנו לב. פטרנו אותה בלא מזונות, בלי שהזנו את השם שלה באף רשימה, ובלא לוויה. לא ליווינו אותה לחופה. 

בואו נעשה הכול לא להיות העיר שקרובה אל החלל 

שלא נצטרך להביא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות על  שלא הנחנו לה לעשות פירות. 

עורו אחים, העיירה בוערת.