אבא, תעזור לי, אצלי הדשא לא ירוק

אבא שבשמיים,
זה לא מכתב תלונה, כי באמת, מכל ליבי ונשמתי, אני מודה לך ומוקירה לך תודה.
אני באמת אוהבת אותך מעומק ליבי ונשמתי.
אבל קשה לי. כואב לי, אבא, כי אצלי הדשא לא ירוק. אני יודעת שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר – אבל שלי הוא שחור, ושל כולם ירוק בגוונים שונים.
אז למה קשה לי?
למה אני זאת שתמיד שבורה?
למה אני זאת ששוחה בדמעות?
למה כולם מרגישים את החום, ואני – את הקור?
למה אני זאת שהלב והנשמה שלה כבר שבורים?
למה אני לא כמו כולם?
למה רק לי כואב?
למה כולם מושלמים ואני לא?
למה כולם טובים ורק אני לא?
למה כולם מיוחדים ואני אני לא ?
אין בי שום דבר שתגיד עלי "וואו" – חוץ שאני זכיתי להיות הילדה שלך.
אני לא רוצה שלכולם יהיה רע, שלא תבין אותי לא נכון.
אני רוצה שגם לי יהיה טוב יותר, אפילו בקצת.
אבא, אני עייפה כבר ממלחמות.
אני עייפה כבר מכל הניסיונות 
אני מחזיקה אותך עם הציפורניים, אבל זה משתחרר לאט-לאט. תחזיק אותי שאני לא אפול. קשה לי לבד, אני חסרת אונים.
אבא, תעזור לי, אני בסך הכול כלום, ואתה הכול.
אוהבת, ביתך הקטנה מאוד.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.