נחישות אדירה למרות הכאבים: רגלו של דוד ניצלה לאחר 27 ניתוחים

כאשר היה בן 19 נפצע דוד נרבוני באורח קשה מפגיעת טיל נ"ט בלבנון. למרות חומרת הפציעה, שמחייבת במקרים רבים קטיעה, החליט מנהל המחלקה האורתופדית במרכז הרפואי "זיו", הפרופסור אלכסנדר לרנר, להילחם ולהציל את הרגל בכל דרך אפשרית. גם המוטיבציה העצומה של דוד סייעה לרופאים, ובחסדי שמים ניצלה הרגל.

היום, 20 שנה לאחר הפציעה, כשמאחוריו 27 ניתוחים ותהליך שיקום מפרך, מספר דוד על התהליך הארוך, אך המשתלם, שעבר. "אני הולך, רוכב על סוסים, על אופניים, אני עושה שיט קייאקים, אני שוחה בריכות, אני גולש על רולר בליידס, קורקינט, מתנדב במשטרה, הכל. מי שראה את הפציעה שלי בסמוך להתרחשותה מתקשה להאמין שאני על הרגליים ולא בכיסא גלגלים".

נברוני, בן 39 כיום, נשוי ואב לשלושה, טופל, כאמור, על ידי פרופסור לרנר, מומחה לפציעות מלחמה ופגיעות גפיים מורכבות. "ראיתי איש צעיר מלא מוטיבציה שתפס את הפציעה שלו כמכשול זמני, עליו ניתן להתגבר. לאורך כל הדרך, עם הניתוחים הרבים והמסובכים שהצריכו החלמה ארוכה בכל פעם ושיקום ממושך ומפרך, דוד התנהג כמו פייטר וחזר ואמר: 'זו הרגל שלי. זו הרגל שלי'. זיהיתי בו נחישות אדירה שלא לוותר, למרות הקושי והכאבים הבלתי נסבלים", אומר פרופסור לרנר.

פרופ' לרנר מוסיף ומספר על התמודדותו האמיצה של דוד: "אחרי כל הליך ניתוחי, קשה וכואב ככל שיהיה, דוד התעקש לעמוד על הרגליים ולנסות ללכת עם הברזלים, הברגים וכל אתגר שיקומי וטיפולי שניצב בפניו. הרגשתי שאני חייב לתת לו את הדבר שהוא רוצה מכל – לשמור בשבילו על הרגל שלו".

"בתקופה שאחרי הפציעה היו לי הרבה זיהומים וסיבוכים בגלל הניתוחים הראשונים. היו אז השתלות ושחזורים של הרקמות והשרירים", מספר נרבוני. "בכל פעם הרופאים היו אומרים: 'די, כבר, די, צריך לכרות את הרגל'. פרופ' לרנר היה היחיד שהתנגד בכל תוקף ועמד על דעתו כי הוא מסוגל להציל את הרגל ושלא יעזו לכרות אותה.

"היה לי מזל גדול שפרופ' לרנר היה שם, מהרגע הראשון שבו הגעתי לחדר המיון מדמם ומעורפל לאחר הפציעה. מההתחלה הוא לקח אותי תחת חסותו כפרויקט עוד כשהיה דוקטור, לפני שהפך לפרופסור. כל אורתופד אחר היה ודאי כבר כורת לי מזמן את הרגל.

"אפילו כשעברתי לגור במרכז הארץ, בירושלים, הוא נותר הרופא שלי. הרי אף אחד חוץ ממנו לא מכיר אותי ואת הרגל שלי כמוהו", מספר דוד.