תא מטען בבקשה

אומרת התורה: "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דברים כב, ד). האם המסייע לחברו להטעין משא על מכוניתו מקיים מצוות טעינה, או שמא מצווה זו אמורה דווקא לגבי אדם המסייע להטעין מטען על חמורו של חברו? נידון זה תלוי במחלוקת ראשונים, כפי שיבואר להלן.

טעינה על גבו של אדם: מפרשים רבים העוסקים במצוות פריקה וטעינה מציינים את דעת הרשב"א (שו"ת חלק א´ סימן רנ"ב) הסובר כי מצוות טעינה אינה דווקא להטעין את המשא על גבו של בעל חיים בלבד, אלא גם אדם הטוען מטען על גבו של חברו מקיים מצוות טעינה. אולם רבינו פרץ (מובא ב´שיטה מקובצת´) והרדב"ז (שו"ת חלק ב´ סימן תשכ"ח) חולקים על דעה זו וסוברים כי המסייע לחברו לטעון משא על גבו אינו מקיים בכך מצוות טעינה, שהרי כאשר ציוותה התורה על מצוות טעינה היא ציינה בעלי חיים מסוימים – את החמור ואת השור. בגמרא מבואר שכאשר התורה מציינת שם של בעל חיים מסוים – במצווה האמורה לגבי כל בעלי החיים – כוונתה להורות לנו כי מצווה זו אמורה לגבי בעלי חיים בלבד, ולא לגבי בני אדם. וכגון כאשר התורה ציינה את השור במצוות "לא תחסום שור בדישו" – היא באה ללמדנו כי אין איסור מעין זה לגבי אדם. ועתה כאשר נדון אם המסייע לחברו לטעון משא אל מכוניתו מקיים מצוות טעינה – נבחין כי שאלה זו תלויה במחלוקת הראשונים הנ"ל. שכן לדעת הסוברים שמצוות טעינה נאמרה לגבי בעלי חיים בלבד, אמנם המסייע לחברו מקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ומצוות גמילות חסדים – אך במצוות טעינה הוא לא זכה. אולם לדעת הרשב"א, שעיקרה של מצוות הטעינה הוא לסייע לאדם להתמודד עם משאו – אין כל הבדל בין הטענת המשא על חמורו לבין הטענה על גב האדם או על מכוניתו, וסיוע לאדם לטעון את משאו מכל מקום ולכל מקום – הרי הוא קיום מצוות טעינה. הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל (חזון יחזקאל, תוספתא בבא מציעא פרק ב´ הלכה י"ב) מבאר את דברי הרשב"א כי מצווה זו נועדה לסייע לבעליו של החמור להרים את המשא על גב החמור. ממילא, דבריו של הרשב"א אינם סותרים לדברי הסוגיה המתייחסת למצוות האמורות  לגבי בעלי חיים. ראיה נפלאה לדבריו מביא ה´חזון יחזקאל´ מהמשנה המונה את המצוות האמורות לגבי בעלי חיים. המשנה מציינת את מצוות הפריקה אך אינה מציינת את מצוות הטעינה.