אמונה
מלאך רע: מדוע אלוקים ברא את השטן?
הרבה מיתוסים קיימים אצל אומות העולם על השטן ותפקידו. ומהי האמת? האם השטן פועל על דעת עצמו? מה תפקידו? והיכן מקומו? על מלאך בעל תפקידים רבים
- דניאל בלס
- כ"ה תמוז התשע"ז
(צילום: shutterstock)אליאב שואל:
"שלום רב, אנו כידוע מאמינים בשליטתו של בורא עולם שהוא מעל החומר והזמן, שולט ביקום ושופט את כל הנשמות, אך כיצד הדבר מסתדר עם קיומו של יצור רוחני שנקרא שטן? האם גם הוא חלק מהבריאה של אלוקים בעולם? כי יש אנשים רבים שמאמינים שהשטן הוא סוג של יצור רוחני שנלחם או מתנגד ח"ו למלכותו של בורא עולם. לכן אני רוצה להבין מי הוא בעצם, מה תפקידו, מה מקומו, ומה ההסבר לדברים שהוא עושה? תודה רבה".
* * *
שלום אליאב, ותודה על שאלותיך.
השטן הדמיוני של הנצרות:
דעות משובשות נפוצו בעולם על דמות השטן בידי הכנסייה הנוצרית, ואבאר את היסוד לטעותם.
הנוצרים היו בעברם עובדי אלילים רומאים, אשר האמינו בכוחות אליליים שונים בבריאה שנלחמים ביניהם על השליטה בעולם. מסיבה זו, כאשר הרומאים התנצרו וקיבלו לראשונה את האמונה בתנ"ך, הם שיבשו אמונות רבות ביהדותנו, והציגו אותן בצורה מעוותת בעולם. כך נוצרה הדמות הדמיונית האדומה עם הקלשון, אשר לפי אמונתם המשובשת של הנוצרים הינו "מלאך נופל ומורד" הפועל על דעת עצמו מתוך ממלכת הגיהנום, בעוד האלוקים שולט בממלכת גן-עדן. זו דוגמה נוספת לסילוף שבאמונה הנוצרית, שלא הסירה מעליה לגמרי את האמונות האליליות של אבותיהם הרומים. עד עצם היום הזה מייחסים הנוצרים את כל הייסורים והמחלות בעולם לשטן, בעוד את כל הטוב והיפה בעולם הם מייחסים לאלוקים. הם מאמינים בעצם בשתי רשויות אשר נלחמות ביניהן על נשמות בני האדם...
אין כאן די מקום למנות את כל הסתירות באמונה ילדותית זו, אך אין ספק שהסתירה הגדולה ביותר נובעת מתוך ההכרה הפשוטה בבורא עולם שהוא סיבת כל הסיבות, מלא כל המציאות כולה, מקיימה ברצונו, על כל המלכויות והמלאכים הנמצאים בה, כך שלא ייתכן אפילו יתוש שיתקיים וינוע לרגע ללא החלטתו של בורא עולם לקיימו, קל וחומר אדם ומלאך: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, נאום ה', הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיהו כג, כד). ה' לבדו שולט בכל הכוחות בבריאה ושופטם: "ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוהים ואדוני האדונים, הא-ל הגדול הגיבור והנורא אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד, עושה משפט יתום ואלמנה" (דברים י, יז),
"אני ה' חוקר לב, בוחן כליות, לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו" (ירמיהו יז, י),
ואין מבלעדו שליט על השכר והעונש בעולם הבא: "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל" (שמואל א, פרק ב, ו), אינספור פסוקים נאמרו על דרך זו בתנ"ך.
כמו כן התבהר בפירוש שהקב"ה אחראי על כל הקורה בעולם, גם מה שנראה ומרגיש לנו כרע: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע" (דברים ל, טו),
"וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלוקיך מייסרך" (דברים ח, ה),
"יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה" (ישעיהו מה, ז).
לכן עיקר האמונה הראשון של יהדותנו הוא: "כי ה' הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".
מכאן שאין כל מקום לאמונה ילדותית של השטן הנוצרי ביהדותנו.
* * *
השטן במקורות
המילה "מלאך", בלשון המקראית, פירושה שליח: "הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך" (שמות כג, כ). כל המלאכים נבראו על ידי ה' כשליחיו עושי רצונו בעולם: "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט" (תהילים קד, ד).
הצורך במלאכים נובע מכך שהקב"ה הוא אדיר ונפלא מכדי שהבריות יוכלו לעמוד בפניו ולשרוד ("לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי" - שמות לג, כ), על כן נבראו המלאכים כמחיצות וכוחות קדושים בעולם הפועלים מכח ה' לפעול פעולותיו. מלבד משה רבנו, כל הנביאים תיקשרו עם ה' באמצעות מלאכים (אברבנאל על שמות פרק יט, פסוק א-ב).
היהדות מלמדת אותנו שהשטן הוא מלאך נוסף בממלכתו של ה'. אך עצם המילה "שטן" בנביאים הינה שם כללי לכל גורם שנשלח להזיק, אפילו מחלה או אדם רע:
"ועתה הניח ה' אלוקי לי מסביב, אין שטן ואין פגע רע" (מלכים א, פרק ה, יח),
"ויקם ה' שטן לשלמה, את הדד האדומי מזרע המלך הוא באדום" (מלכים א,פרק יא, יד),
ספר איוב הינו המקור הראשון בתנ"ך שמתאר מלאך המוכר בשם "שטן", אשר תפקידו לנסות את בני האדם בייסורים רעים; אך כמובן, השטן איננו מתואר בו כיצור עצמאי חלילה, אלא בתור מלאך נוסף של הקב"ה. כך ציווה אלוקים את השטן לגבי איוב: "ויאמר ה' אל השטן, הנה כל אשר לו בידך, רק אליו אל תשלח ידך" (איוב א, יב).
השטן הוא מלאך הממונה על הייסורים והנסיונות הקשים, וככל המלאכים הוא פועל מכח ה' ששולט בו ומצווה עליו. מכיוון שהינו שליח להזיק בעולם, נקרא "שטן" על שם תפקידו.
(צילום: shutterstock)גם היצר הרע שבלבנו הוא שטן המנסה להטעותנו בעבירות, כך תיארו הקב"ה בפני קין: "הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו" (בראשית ד, ז), מוסר השכל שנאמר לכולנו.
חז"ל הבהירו כי יש לשטן שמות רבים על שם תפקידיו הרבים בעולמנו, ואמרו עליו: "הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המוות" (מסכת בבא בתרא דף טז, א).
מכאן נוכל להבין שהשטן אין לו צורה או מקום מוגדרים, שכן הוא תיאור אופן פעולתו של ה' להעניש את החוטאים בייסורים ממרקים, וזאת במטרה להשיבם למוטב ולכפר על עוונות. נסה לחשוב על השטן בתור איזמל המנתח!
אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב".
חשוב להבין שהיצר הרע הוא שליח שנועד לשרת את הטוב האלוקי, ולהוביל אליו, ומכאן שלא כל תפקידיו נועדו להזיק. כך אמרו חז"ל:
"שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית, לא נשא אשה, לא הוליד ילדים, ולא נשא ולא נתן" (בראשית רבה ט, ז). התורה אינה דורשת מאיתנו להתנזר מן העולם הזה ולהמית את היצר הרע בקרבנו, אלא מלמדת אותנו לעבוד את ה' "בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע" (ברכות ט, משנה ה).
כלומר תפקידו של השטן הוא לצורך ותועלת שנועדו בסופו של דבר להטיב לבריות ולבריאה, כאשר הכח בידינו אם להשתמש בכח זה לטובתנו או לרעתנו!
גם כאשר השטן נשלח לנסותנו בעבירות, הדבר נעשה להגדיל שכרנו לעולם הבא. בספר הזוהר (חלק ב, קסג, א) מתואר משל על מלך שרצה לנסות את בנו, ועל כן סחר אשה שתנסה להסיתו בדבר עבירה. כאשר הבן עמד בניסיון, הוא זכה לכבוד ועושר רב מן המלך. דמות זו בנמשל היא השטן שנשלח על ידי ה' לנסותנו במטרה להגדיל שכרנו לעולם הבא.
מקומו הראשוני של השטן הוא בלבות בני האדם, ומכאן שאנו שליטים עליו כפי שאמרה התורה: "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו" (בראשית ד, ז), ואמרו חז"ל: "הרשעים הם ברשות ליבם. הצדיקים ליבם ברשותם" (בראשית רבה, לד, י).
רק לאחר שהתבצעו עבירות בפועל, השטן לובש צורה מוחשית בדמות ייסורים שונים שנועדו לכפר על העבירות שנעשו.
* * *
השטן שאנו שולחים להענישנו:
תפקידו של השטן אינו רק להחטיא, כי אם גם להעניש את הנופלים ברשתו. אמרו חכמים שיצר הרע יורד ומחטיא, ולאחר מכן עולה ומקטרג, ואז גם נשלח להעניש: "הוא שטן, הוא יצר-הרע, הוא מלאך המות. יורד ומתעה (את האדם לחטוא), עולה (השמימה) ומרגיז (מלמד חובה על החוטא), נוטל רשות (להמית את החוטא) ונוטל נשמה (בבא בתרא דף טז, א).
כתב הגר"א: "מתחילה יורד ומשטין ולבסוף עולה ומקטרג ויורד עמו בגיהנם ונוקם ממנו" ('אדרת אליהו' על דברים ז, טו).
יש עומק רב ברעיון זה, המגלה יסוד חשוב על הייסורים בעולם הזה ובעולם הבא.
אמרו חז"ל שהמצוות שאנו עושים, והעבירות שאנו עושים, הם שחוזרים אלינו כזכויות או כעונשים הבאים עלינו מידה כנגד מידה. כך אמרו: "העושה מצווה אחת, קונה לו פרקליט אחד (סניגור), והעובר עבירה אחת, קונה לו קטיגור אחד" (פרקי אבות ד, יא), "רשעים יצר הרע שופטן, צדיקים יצר הטוב שופטן, בינונים זה וזה שופטן" (ברכות סא, ב).
(צילום: shutterstock)עוד אמרו חכמים: "את שבא ליצר הרע יצר הרע שופטו, את שבא ליצר טוב יצר טוב שופטו, שנאמר: כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו..." (אבות דרבי נתן: פרק לב, ב-ג). וכך נאמר גם בזוהר: "חייבא - יצר הרע שופטו, זכאה - יצר הטוב שופטו, בינוני - זה וזה שופטו" (זוהר חלק ב, מא, ב).
נסו לדמות זאת בדרך משל לאב שמלמד את בנו כיצד להשתמש באש בצורה נכונה כדי לבשל בחומה ולהתחמם לאורה, וכמובן מזהירו מפניה בהוראות ברורות. למרות זאת בחר הבן להכניס ידו לתוך האש ונכווה באשמתו. האם ייתכן שהבן ישאל כעת את אביו מדוע נקם בו בכוויה כואבת? כמובן שלא, כי זו אינה נקימה אלא חוק בבריאה שהיה לו להכיר ולפעול לפי הוראות אביו. כך בנמשל, ה' יצר חוקים של שכר ועונש בבריאה, ולימד בתורתו כיצד נזכה בשכר ובאושר הנצחיים על ידי קיום מצוותיו, ומאילו עבירות מזיקות להתרחק למען לא יפגמו בנפשנו ויביאו עלינו ייסורים רעים ח"ו.
בספר "נפש החיים" של הרב חיים מוולוז'ין זצ"ל, הסביר שעונש הגיהנום אינו עונש ואף לא נקמה, אלא החטא עצמו הוא שמעניש את האדם. כל המעשים רשומים, והאדם מקבל את עונשו מן הכוחות הרעים שהוא עצמו יצר על ידי מעשיו.
נפש החיים (שער א, פרק יב):
"וכן עונש הגיהנם ענינו גם כן שהחטא עצמו הוא עונשו. כמו שכתוב (משלי ה'): 'עונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך', 'תיסרך רעתך' (ירמיהו ב')... שאינו על דרך העונש ונקימה ח''ו, רק חטאים תרדוף רעה, שהחטא עצמו הוא עונשו, כי מעת הבריאה קבע הוא יתברך שמו, כל סדרי הנהגת העולמות שיהיו תלוים כפי התעוררות מעשה האדם הטובים ואם רעים ח''ו. שכל מעשיו ועניניו נרשמים מאליהם כל אחד במקורו ושרשו והוא מוכרח לקבל דינו ע''י אותן כחות הטומאה שהגביר במעשיו. כפי ערך וענין הפגם ובזה ממילא יתוקן הפגם של העולמות ושל נפשו או ע''י כח התשובה שמגעת עד שורשה העליון"
נפש החיים (שער ב, פרק ח):
וזהו מאמרם ז''ל (בבא קמא נ' ע''א): 'כל האומר הקב''ה ותרן הוא יותרון חיוהי', אשר לכאורה נפלאת. וכבר נתבאר קצת למעלה בשער א' פרק י''ב. ולדברינו כאן הענין יותר מבואר בטוב טעם שאינו על דרך הנקימה ח''ו, אלא שכמו שמטבע האדם, שאם יאכל מאכל שבטבעו הוא מקלקל ומזיק לגופו, יזיק לו אותו המאכל, או גם יחלה ממנו, ואם סם המוות, הוא ימות ממנו, ובעצמו נתחייב בנפשו. כן הוא בענין העונות של הנפש החוטאת ח''ו, כיון שכן קבע הוא יתברך ברצונו, טבע סידור מצבם ועניניהם של העולמות, שמעשי האדם הטובים או רעים ח''ו הם כעניין מאכל ומזון להם. אין שייך ותרנות בזה. והוא מוכרח להריק לכלוך הטומאה שהגביר בעוונו בהעולמות..."
מכאן נבין רעיון עמוק, שהשטן איננו יצור מסויים כי אם חלק מן הבריאה של נפשנו - הוא היצר המעורר אותנו לחטוא, וגם הייסורים שחוזרים לפגוע בנו על החטאים שעשינו. במילים אחרות, אנו בוראים את השטן בכוחות עצמנו!
מכיוון שהשטן הוא בעצם תפקיד בבריאה, על כן בגן-עדן אין עוד מקום למציאותו:
"...ומהו לא יגורך רע, מלמד שכך אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אל יהי במגורך רע, ואין רע אלא שטן ויצר הרע, שנאמר כי יצר לב האדם רע, וכשם שאין יצר הרע במגורותיו של הקב"ה, כך עתידין ישראל שלא יהיה במגורותם שטן ולא מלאך המות ולא יצר הרע, אימתי - לעולם הבא" (אותיות דרבי עקיבא).
אך יש מקום לתקווה טובה גם בעולם הזה, שכן עם בוא הגאולה השלמה לא יהיה עוד יצר רע בעולם, ולא צורך בייסורים מכפרים, כפי שנאמר בנביאים:
"לא יָרֵעוּ ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ט).
לכן אמרו חז"ל שהשטן יישחט עם בוא הגאולה, כלומר יסיים את תפקידו בעולם (סוכה דף נב, א):
"לעתיד לבוא, מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים, היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה? ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה?"
מי ייתן ונזכה בגאולתנו בקרוב, בדמעות של כובשי הרים.