כתבות מגזין
מגלישה בים לגלישה באתר הידברות
שבוע לאחר השחרור מצה"ל, היה שלומי פדלון כבר בדרכו לברזיל. לאחר מכן נדד לארה"ב, ובקוסטה ריקה התבסס כלכלית ושגשג מבחינה חברתית. הכל המשיך כרגיל עד שביום בהיר אחד, הציץ בספרו של הרב זמיר כהן, "המהפך" – ונפגע. מאז, נפרד מאשתו המקסיקנית, התקרב לתורה ולמצוות, ונכנס בברית נישואין כדת וכדין עם בת זוגתו, יהודייה כמובן
- אוה הכימיאן
- ה' תמוז התשע"ז
שלומי פדלון גדל בהרצליה והתחנך בחינוך חילוני למהדרין. את כל חוויות ילדותו העביר סביב חוף הים, כאשר ידיעותיו בתחום הרוחני שאפו לאפס. כל מה שידע, אם בכלל, ינק מסבו שלמה ז"ל, אשר על שמו הוא נקרא. "אני זוכר שהיינו מגיעים אליו לחגים, והוא תמיד היה עם הספר ביד. בית הכנסת היה הבית הראשון שלו, והוא ישב שם בין כל המכובדים. כילד זה היה נראה לי מצחיק, ומיד כשהייתי מגיע למקום הייתי מחפש לעשות מעשי קונדס. לא הבנתי מה הסיבה שאנשים מתקבצים בתוך המקום הזה, זה היה נראה לי מוזר".
שלומי גדל כנער חופים. בהגיעו לגיל שמונה עשרה החל לשרת בחיל התותחנים. בשנת 1989, שבוע לאחר השחרור הוא החליט לטוס עם שני חבריו לארבעה חודשי נופש בברזיל. "זה היה נטו בילויים, ושם גם חוויתי את אחת החוויות שהשאירו עליי את החותם הכי רציני בחיים. לאחר יום של גלישה בים, עברתי תאונה והתרסקתי אל תוך המים. איבדתי את ההכרה, כשמעליי היה מפרש כנף בגודל של 16 מטרים. כשהתעוררתי מתחת למים, משום מה, הרגשתי שאני נמצא במקום הכי טבעי שלי. לא חשתי בהלה או צורך לנשום. כל החוויה הזו עברה עליי כמו הליכה בפארק. מאוחר יותר, כשדיברתי על הנושא עם חברים, הם טענו שזה נבע מקור הרוח שלי, אבל אני ידעתי בוודאות, שזו היתה הפעם הראשונה בה חוויתי השגחה פרטית".
לאחר ארבעת חודשי הבילוי, חזר שלומי לארץ וניסה לבנות את חייו. הוא עבד בתחום השיפוצים, אך הסתבר שהתחום לא בשבילו. הוא החליט לעזוב לקליפורניה ולחפש שם את מזלו.
בארה"ב שהה כשנה וחצי עם חבר ילדות, ונהנה מכל מה שיש לעולם הגשמי להציע. לאחר שנתיים בהם שבע מהבילויים, החליט שלומי לחזור לארץ, וחברו טס למקסיקו ללמוד רפואת שיניים.
בהגיעו לקפולקו, עיר נופש במקסיקו, פגש שלומי את תרזה - בת למשפחה מקומית ידועה. בעקבות הקשר הזה הוא נשאר במכסיקו כשנה וחצי.
כשחזר שלומי לביקור בארץ, תרזה הגיעה בעקבותיו. "השכרנו דירה בהרצליה וחיינו יחד", מספר שלומי. "היא מיד הבינה את הצורך להשתלב בהווי הישראלי, ולכן נכנסה לאולפן. לאחר מכן גם החליטה להתגייר, מתוך הבנה שהצעד הזה יאפשר חתונה בינינו".
תרזה עברה גיור מסורתי-קונסרבטיבי, שאינו מקובל בהלכה האורתודוקסית, אך לשלומי זה לא שינה מאומה, היות ולא הבין דבר וחצי דבר בנושאים הללו. הם התחתנו בקאנטרי קלאב, בתל-אביב, כאשר גם כאן, עורך הטקס היה רב מסורתי-קונסרבטיבי. לחיזוק מעמד הנישואין (הלא תקפים הלכתית), הם טסו ליוון והקימו חתונה אזרחית.
במהלך החיים המשותפים, תרזה ילדה את בנם הראשון - רשף. שמו הישראלי מעיד על שאיפתה של תרזה, שאף היא עצמה החליפה את שמה לאביטל, להיטמע בחברה הישראלית - יהודייה כאחד האדם. בתחילת 1998 עזבו בני הזוג את הארץ וטסו לארה"ב, שם נולדת סיוון, ביתם השנייה.
הגיעו מים עד נפש
תרזה היתה אישה למופת. היא טיפלה בענייני הבית ודאגה לכל צרכיו של שלומי. יחד הם הקימו עסקים מצליחים ומשגשגים, ביניהם עסקי קבלנות וחנות גדולה לביגוד.
"ואז, משום מקום, התחלתי להרגיש משהו פנימי, חזק מאוד, שפשוט גורם לי להתרחק ממנה, ובעקבות כך גם מהילדים. לא הבנתי את הדחף הזה", אומר שלומי. "אין לי ולו מילה אחת רעה להגיד על האישה הזו, לכן גם היו לי ייסורי מצפון על מה שאני עושה לה. היום זה ברור לי, שהנשמה שלי צעקה בקולי קולות, שהיא לא יכולה יותר - שפשוט הגיעו מים עד נפש".
כשההרגשה הלכה והתחזקה, החליט שלומי לעזוב את הבית. בשלב זה עדיין נשאר לגור באי, השכיר דירה, והמשיך לראות את הילדים. הכל התנהל על מי מנוחות, העסקים המשותפים המשיכו לשגשג ושלומי החל אט אט להפגש עם נשים אחרות. במקביל, הוא פתח סושי בר והיה למעין סלב מקומי.
"בשלב מסוים, בשנת 2004", ממשיך ונזכר שלומי, "חבר שלי חזר מקוסטה ריקה, וסיפר לי על מקום בו מתקבצת קבוצת גולשים. למחרת קניתי לשנינו כרטיסים וטסנו לשם".
קוסטה ריקה - ארצות הברית
בשונה מהרושם שהשאירה עליו מקסיקו, קוסטה ריקה כבשה את שלומי מבפנים. מדובר בארץ טרופית נדירה ביופייה ובמבנה הגיאוגרפי שלה. הם נסעו כשבע שבועות בדרך חתחתים, עד שהגיעו לכפר שנקרא "סנטה תרזה". "סנטה תרזה זהו כפר על הים", מסביר שלומי, "שמורכב כולו מקיבוץ של קבוצות אנשים מכל העולם". כך פגש שלומי אנגלים, קנדים וכמובן ישראלים, שבמהלך חיפושיהם להקמת קומונה קטנה הגיעו לשם. "התאהבתי במקום", מסכם שלומי את הקליק ממבט ראשון עם אדמת קוסטה ריקה. "החלטתי שאני קונה שם נכס – מבנה עם פיסת אדמה".
לאחר שהייה של עשרה ימים בכפר, חזר שלומי לארה"ב, אלא שליבו לא עמד בגעגועים למקום החדש שהכיר, והוא חזר לשם שוב לאחר כשבועיים. כך עשה במשך תקופה ארוכה - שלושה שבועות בקוסטה ריקה ושבוע בארה"ב. "כשכל היום אני רק אוכל, ישן, עושה יוגה, ספורט, וכמובן נהנה מהחיים".
קפה שחור עם הרב זמיר כהן
שנה של בילויים והנאות עברו על שלומי בקוסטה ריקה, עד שהגיע לביקור אצל חבר. ביקור שבעתיד יסתבר כנקודת מפנה משמעותית בחייו. "יום אחד, ישבתי אצל חבר בבית ונתקלתי בספר גדול וצבעוני בעברית. שאלתי אותו – מה זה ?".
"מישהו הביא לי אותו", ענה החבר, והוסיף, "קח". שלומי אכן לקח. הוא הגיע לביתו, הכין לעצמו שייק פירות, כפי שנהג לעשות מספר פעמים ביום, יצא למרפסת, ולקול ציוצי הציפורים פתח את ספר "המהפך".
"מגבלה של זמן לא היתה לי", אומר שלומי, "כך שגמעתי את הדפים. קראתי וראיתי את אותה הנוסחה לאורך כל הספר - הרב אומר והמדע מגלה. לא הבנתי, איך הוא, הרב הזה מלפני מאות שנים, ידע את מה שהמדע מגלה רק עכשיו. נדהמתי מכמויות המידע של חכמי התורה על התגליות המדעיות - משהו שהוא בלתי רציונאלי בתפיסה שלי דאז. הרי, איך ידע אדם זקן, שישב באיזה כפר נידח לפני 2,000 שנה, על ההתפתחות הטכנולוגיה העתידית, בעוד ההתפתחות הגדולה ביותר שהיתה בדורו זו אולי בקושי המצאת הגלגל?
חשתי הזדהות פנימית מאוד עמוקה עם כל הכתוב שם. לדוגמא, בפרק המדבר על כוח הדיבור על החומר, התפעלתי כיצד הם ידעו שלצמחים יש רגשות? הרי לא היו להם משקפיים, שלא לדבר על מיקרוסקופים... מה שהיום מצריך מאיתנו מיליוני דולרים כדי לגלות, הם ידעו מהגמרא. הכי הפליא אותי שחכמי התורה ידעו כל כך הרבה על 12 המזלות של האדם, ועל ידי חישוב מהיר הגיעו למספר המדוייק והאסטרונומי של כוכבי הלכת בעולם. במקביל לנוסחה שלהם, מלפני אלפי שנים, ראיתי את התגלית של נאס"א מהשנים האחרונות, שהיתה ממש קרובה למה שאמרו.
אחרי כל זאת אמרתי לעצמי: 'אוהו, עליתי פה על משהו. אם ליהודי הזה היה כל כך הרבה מידע, ומאידך הוא לא טען לכתר של המידע הזה, משמע שהוא רק השליח ולא השולח'. הרגשתי שעליתי פה על 'סטארט אפ' עולמי, והתמלאתי תחושת גאווה על היותי חלק מהעם הזה. בשלב זה קמתי להתרעננות, רק שהפעם כבר הכנתי לי קפה שחור".
שלומי לא עזב את הספר עד שהגיע לדף האחרון, שם מצא פרטי התקשרות לארגון שלא הכיר. ארגון שלימים, מסתבר, יהפוך לבית חם עבורו.
"התקשרתי למספר שהופיע שם וביקשתי לקנות 1,000 ספרים, לחלק במתנה לכל מי שאפשר", הוא משחזר בהתלהבות, כאילו זה היה אתמול. הבחורה שענתה לו מעבר לקו חשבה ששלומי מתלוצץ, וביקשה להעביר לו את המסר כי הם מאוד עסוקים מכדי לצחוק בנושאים כאלו. לאחר שהבינה ששלומי רציני, העבירה אותו לאחד מראשי הארגון, מר ניר גרמי, ומאז נרקמה ידידות עמוקה בין השניים. מהר מאוד הבין שלומי שבקשתו לא הגיונית. "הבנתי", אומר שלומי, "שבזמנו זה היה מורכב מידי, והארגון אז לא דיבר במושגים הללו". במקום כך, ניתב גרמי את התלהבותו של שלומי לכיוון אחר, מועיל לא פחות - תרגום הספר לשפה האנגלית, לרווחת דוברי האנגלית ברחבי העולם.
שלומי נעתר למשימה בחפץ לב והשקיע בנושא משאבים וכספים רבים. בנחישות יהודית שובה לב, כשהוא עדיין רחוק מתורה ומצוות, ואינו מיישם דבר וחצי דבר, החל שלומי במהפך האישי של חייו.
"בעל האורות"
מאז שהציץ שלומי בספר 'נפגע' ממתיקותה של התורה, ושקע עמוק בתוך חכמתה האינסופית. בכל מקום באי הסתובב עם תיק גב ובו דיסקים של הרב זמיר כהן, אותם הזמין דרך ארגון הידברות. "הייתי מטייל עם רמקולים קטנים ומחפש קבוצה של ישראלים, פותח את המחשב, ומציע להם לשמוע איתי את השיחות של הרב זמיר כהן. כיוון שהייתי מוותיקי המקום, גולש מקומי, אנשים הכירו אותי, ומתוך כבוד אף אחד לא הביע התנגדות. לאט לאט, מתוך ההרצאות ששמענו צצו לחבר'ה שאלות והתחלתי לברר תשובות עבורם. אנשי המקום היו קוראים לי 'הכנעני-בעל האורות', ולאט לאט באמת הרגשתי שהשכל, הלב והנשמה התחברו.
באחד מביקורי בארץ, עוד בהיותי בעיצומו של התרגום לספר, זכיתי סוף סוף להיפגש עם האיש שחולל את המהפך בקרבי - הרב זמיר כהן. נפגשנו לראשונה בהרצאה בפתח תקווה באולם קטן, והעלתי בפניו את המצב שלי עם תרזה והילדים. הרב, בסגנונו העדין והאוהב, ניסה להבין אם יש אפשרות ששנינו נחזור בתשובה מלאה כדי שיהיה חיבור אמיתי. 'אני לא מסוגל', עניתי. היום אני מבין שעצם ההתחברות היתה אסורה, ולכן הנשמה לא רצתה בקשר הזה יותר".
שלומי חזר לקוסטה ריקה עם תשובות. הוא הפריד את עסקיו מתרזה, אך המשיך לבקר את הילדים. "לא נכנסנו לנושא של גט, כי כל מה שעשינו לא תפס הלכתית, מלכתחילה".
השינוי שעבר עליו הקרין החוצה לסובבים וסחף ישראלים רבים. "משהו מוזר התחיל לקרות בקוסטה ריקה. אנשים החלו להתחזק, וביחד עם כמה חבר'ה התחלנו לשמור שבת, פתחנו בית הכנסת, והחגים בכפר הפכו לשם דבר בכל העולם... כאשר רבים מגיעים לשם מדרום אמריקה!".
ואז ביום בהיר אחד, בקיץ 2008, כשהוא עדיין מדשדש בין החומר לרוח, הרגיש שלומי תחושה פנימית עמוקה מאוד שקראה לו לנסוע לארץ ישראל למצוא את זיווגו. נאה דורש נאה מקיים, ואכן לאחר כשבוע שלומי כבר היה בישראל. למחרת הגעתו לארץ, הציע לו חבר להיפגש עם בחורה שאינה שומרת מצוות. שלומי ניסה להניעו מהרעיון, "אני לא במקום הזה. זה לא יעבוד", חזר ואמר, אך ללא הועיל. החבר הרעיף מחמאות כה רבות אודות המיועדת, ששלומי נאלץ להסכים. כך קבעו השלושה להיפגש בבית החבר, לשתות קפה, ולשוחח בלי שום התחייבות.
"הכרנו כשהייתי 'בשיא האורות' שלי, ולכן מתחילת הערב, במשך כשלוש שעות, רק דיברתי על קיומו של בורא עולם, ונתתי לה הוכחות מבית מדרשו של הרב זמיר כהן".
המפגש הסתיים בשלום והשניים נפגשו שוב במקריות, יום למחרת, במסיבת יומולדת של חבר משותף. זה היה ליל שישי, ומיד לאחר התפילה בבית הכנסת הוא ירד לחוף הים בלבוש חגיגי של שבת, ושם ראה אותה בשנית. הפעם יצאו השניים לטיול רגלי משותף, בו העיז שלומי ואמר: "תראי, הסיכוי היחיד להמשך הקשר הזה, הוא אם תוכלי לעמוד בשלושה דברים - שבתכשרות ונידה". תגובתה המופתעת של לירון, לימים אשתו של שלומי, לא אחרה להגיע והיא הסתכלה בו במבט שאומר 'מאיפה יש לך אומץ להציב לי תנאים', אך מיד לאחר מכן הגיעה התשובה המיוחלת: 'בסדר'. "לא היה לה מושג על מה אני מדבר", משחזר שלומי, "אבל שם למעשה התחילה גם התשובה שלה - משיא החילוניות היא קפצה לים התורה. אחרי פחות מעשרה ימים הודעתי לה שאני רואה את החיים שלנו שזורים יחד. זה היה סוג של הצעת נישואין.
מיד אחר כך הגעתי אל הרב זמיר כהן, על מנת להתייעץ איתו בנושא השידוך. הרב ראה את ההבדלים בינינו ואמר שבנסיבות אחרות – בחור חוזר בתשובה עם בחורה שאינה שומרת מצוות, זו משימה כמעט בלתי אפשרית (אלא אם השינוי של אחד מבני הזוג התרחש במהלך החיים המשותפים), אבל כאן, ציין הרב שהוא מאמין שאצליח לעמוד במשימה".
מאז, במשך שנה, עסקו לירון ושלומי בבניית תשתיות והכנה רוחנית לקראת האיחוד ביניהם. הם נישאו בארץ, בקיץ 2009, אך עקב עסקיו המרובים של שלומי, שכבלו אותו למקום, הם עברו להתגורר בקוסטה ריקה. יחד עם זאת, הם מקווים מאוד לעלות לארץ בקרוב. בינתיים הם מבקרים בה בכל הזדמנות. כך, לדוגמא הגיעו לארץ לאחרונה לרגל חגי תשרי. בימים אלו חובקים בני הזוג תינוקת משותפת בשם מור, בת התשעה חודשים, וממשיכים להתחזק ביחד. "אני גאה בהתקדמות של לירון", אומר שלומי ומוסיף, "ואני מחכה לה בסבלנות".
מאז החל להתקרב ליהדות, נעזר שלומי בדעת חכמים, כדוגמת הרב זמיר כהן והרב צביקה בן דוד. "ישנם רבנים נוספים נהדרים בערוץ הידברות, אך הרב זמיר כהן הוא שמוביל את הקו אצלנו. עם הסיפור האישי של הרב פנגר אנחנו מאוד מזדהים, ובכלל, אנו צמודים לאתר האינטרנט של הידברות. כאדם שמסתובב הרבה בחו"ל, מה שהידברות עושה ברחבי העולם זה קודש קודשים שאין לו אח ורע, כיוון שמדובר באנשים שמהמקום בו הם נמצאים ועד להתבוללות המרחק קטנטן. אין להם במה להיאחז, משהו שיאיר להם את הדרך, ומהמקום הזה הידברות נכנסת לתמונה. היום, כמעט אין אדם שאני מדבר איתו והוא לא מכיר את הרב זמיר כהן".
הראיון הגיע לסיומו, אך רגע לפני שאנו מתקפלים שלומי מסכם: "אני חושב שהמתנה הכי גדולה שניתנה לעם ישראל בעשור האחרון זה ערוץ הידברות. אם הטלוויזיה היא סירה, אז ערוץ הידברות הוא גלגל ההצלה שלה".
סייעה בהכנת החומרים: שרה אמיתי.