פרשת בחוקותי לילדים: "אשריך בעולם הזה"

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ (וַיִּקְרָא כ"ו, ג'), שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה (רַשִׁ"י).

בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת, הִתְגּוֹרְרָה מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁלוֹם בֶּן צִיּוֹן פֶלְמָן זַצַ"ל בְּדִירָה קְטַנָּה שֶׁל שְׁנֵי חֲדָרִים. אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה הָיְתָה גְּדוֹלָה, לֹא אָמַר אָדָם צַר לִי הַמָּקוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהָאַבָּא הַגָּדוֹל הִצְלִיחַ בְּכֹחַ שִׂמְחַת הַתּוֹרָה שֶׁבָּעֲרָה בּוֹ, לְהַכְנִיס הֲנָאָה וְשִׂמְחָה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה לְכָל הַיְלָדִים, עַד שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר הֲנָאַת חַיֵּיהֶם. כֻּלָּם בַּבַּיִת הִרְגִּישׁוּ בְּחוּשׁ אֶת קִיּוּם דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת ו'-ד'): "כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה... וּבְתוֹרָה אַתָּה עָמֵל; וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן (שֶׁעִם כָּל זֶה תִּהְיֶה דָּבוּק בַּתּוֹרָה. [תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל]) - אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא", (וּבֵאֵר רַשִׁ"י: אֲפִילוּ אִם אֵין לָאָדָם אֶלָּא פַּת בַּמֶּלַח, וְאֵין לוֹ כַּר וָכֶסֶת לִישֹׁן אֶלָּא עַל הָאָרֶץ וְכוּ', אַל יִמָּנַע מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁסּוֹפוֹ לִלְמֹד אוֹתָהּ מִתּוֹךְ עֹשֶׁר).

סִפּוּר מֻפְלָא סִפֵּר בְּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן זַצַ"ל: בִּתְקוּפַת הַצֶּנַע שֶׁל אוֹתָן שָׁנִים, הָיְתָה לְכָל יֶלֶד רַק חֻלְצָה אַחַת, שֶׁאוֹתָהּ הָיָה לוֹבֵשׁ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַחוֹל. מִטֶּבַע הַדְּבָרִים, כְּשֶׁלּוֹבְשִׁים בֶּגֶד כָּל יוֹם, לְאַט לְאַט הוּא נִשְׁחָק, וּמַתְחִיל לְהִקָּרַע בְּכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת. וְכָךְ הָיָה בַּחֻלְצָה שֶׁלִּי, מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה נִפְעָר בָּהּ חוֹר כָּזֶה אוֹ אַחֵר. כָּל חוֹר הָיְתָה אִמָּא מְתַקֶּנֶת מִיָּד, אַךְ כַּמּוּבָן שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה חֻלְצָה שְׁלֵמָה לְחֻלְצָה כָּזוֹ...

יוֹם אֶחָד, אֶחָד מֵהַיְלָדִים בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה צָחַק עָלַי, שֶׁאֲנִי לוֹבֵשׁ כָּזוֹ חֻלְצָה, הַמְּלֵאָה בִּתְפִירוֹת וּטְלָאִים...

הִתְבַּיַּשְׁתִּי מְאֹד. הֶחְלַטְתִּי בְּלִבִּי, שֶׁיּוֹתֵר לֹא אֵלֵךְ לַתַּלְמוּד תּוֹרָה, וִיהִי מָה!

חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה, וְסִפַּרְתִּי לְאִמָּא אוֹדוֹת הַחְלָטָתִי. הוֹדַעְתִּי בְּנֶחֱרָצוּת שֶׁאֵינִי הוֹלֵךְ מָחָר לַתַּלְמוּד תּוֹרָה. בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁחָזַר אַבָּא מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, סִפְּרָה לוֹ אִמָּא אוֹדוֹת הַחְלָטָתִי.

אַבָּא, שֶׁלְּצַד גַּדְלוּתוֹ בַּתּוֹרָה הָיָה גַּם מְחַנֵּךְ דָּגוּל, שׁוֹמֵעַ בְּרֹגַע אֶת הַדְּבָרִים - אֵינוֹ כּוֹעֵס וְאֵינוֹ מַקְפִּיד כְּלָל - אֶלָּא אוֹמֵר בְּהֶחְלֵטִיּוּת: "הוּא צוֹדֵק. אִם הוּא מִתְבַּיֵּשׁ לָלֶכֶת עִם הַחֻלְצָה הַזּוֹ שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת".

וְכָךְ הָיָה. לְמָחֳרָת קַמְתִּי בַּבֹּקֶר בְּשִׂמְחָה, שֶׁכֵּן הַיּוֹם אֲנִי נִשְׁאָר בַּבַּיִת, וְיֵשׁ לִי חֹפֶשׁ מֵהַחֵידֶר. אַבָּא חוֹזֵר מֵהַתְּפִלָּה וּפוֹנֶה אֵלַי בִּנְעִימוּת וְאוֹמֵר: "אִם אַתָּה לֹא הוֹלֵךְ לַתַּלְמוּד תּוֹרָה, אַבָּא יִהְיֶה הָרֶבֶּ'ה שֶׁלְּךָ, הַיּוֹם נִלְמַד בַּבַּיִת".

וּבְכֵן, מִהַרְתִּי וּבֵרַכְתִּי בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, וְהִתְחַלְנוּ לִלְמֹד בְּיַחַד. אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים לִלְמֹד אֶת הַגְּמָרָא שֶׁלּוֹמְדִים בַּחֵידֶר, וְאַבָּא מְדַבֵּר בְּנַחַת וּבְשַׁלְוָה, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה כְּלוּם, הִסְבִּיר בִּבְהִירוּת אֶת מַהֲלַךְ הַסֻּגְיָא, חוֹזְרִים עַל זֶה שׁוּב וָשׁוּב, וּמַמְשִׁיכִים וְלוֹמְדִים אֶת הַתּוֹסָפוֹת. אַחַר כָּךְ אָנוּ פּוֹתְחִים אֶת הַמַּהַרְשָׁ"א וְהַמַּהֲרַ"ם, וְאַבָּא מַסְבִּיר אֶת הַכֹּל בְּרִתְחָא דְּאוֹרַיְתָא וּבְצוּרָה נְעִימָה וּמוֹשֶכֶת עַד מְאֹד.

כְּשֶׁהָיִינוּ בְּשִׂיא הַלִּמּוּד, וְאַבָּא רוֹאֶה שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה מְאֹד, לְפֶתַע הוּא עוֹצֵר וְשׁוֹאֵל: "תַּגִּיד, הַאִם אַתָּה נֶהֱנֶה מֵהַתּוֹסָפוֹת הַזֶּה שֶׁלָּמַדְנוּ?", כַּמּוּבָן שֶׁעָנִיתִי בְּחִיּוּב. "נוּ - שׁוֹאֵל אַבָּא - כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה הַתּוֹסָפוֹת הַזֶּה, חֻלְצָה אַחַת? שְׁתֵּי חֻלְצוֹת?"..., וְכָךְ הִמְשִׁיךְ לִשְׁאֹל עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעֶשְׂרִים חֻלְצוֹת, כַּאֲשֶׁר עַל הַכֹּל אֲנִי מֵשִׁיב שֶׁהַתּוֹסָפוֹת הַזֶּה הָיָה שָׁוֶה וּמְהַנֶּה הַרְבֵּה יוֹתֵר.

וְאָז אַבָּא מֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְאוֹמֵר: "נוּ, אִם כֵּן עַל אֵיזוֹ חֻלְצָה אַתָּה מְדַבֵּר בִּכְלָל?... רוּץ לַחֵידֶר! כָּעֵת לוֹמְדִים שָׁם עוֹד תּוֹסָפוֹת וְעוֹד תּוֹסָפוֹת..."

בְּאוֹתוֹ רֶגַע - מְסַיֵּם הַבֵּן וְאוֹמֵר - הִרְגַּשְׁתִּי עַל בְּשָׂרִי הֲנָאָה וּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה לַחֲזֹר לַחֵידֶר וְלִלְמֹד, עַד שֶׁבָּז הָיִיתִי לְאוֹתוֹ יֶלֶד שֶׁצָּחַק אֶתְמוֹל עַל חֻלְצָתִי; וְכִי מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְחֻלְצָה כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה?!

אַבָּא כָּתַב לִי פֶּתֶק עַל הָאִחוּר, וַאֲנִי רַצְתִּי בְּכָל כֹּחִי אֶל הַחֵידֶר... ('שְׁלֵמִים בְּצִיּוֹן').

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין