פרשת שמיני לילדים: להכנס למסעדת פגולים כשנצרך להתפנות

אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (וַיִּקְרָא י"א, מ"ג). אָמַר רַב אָחָא, הַמַּשְׁהֶה נְקָבָיו עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם (מַכּוֹת ט"ז:).

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי שֶׁבִּנְסִיעָתוֹ בְּאַחַת הֶעָרִים, הֻצְרַךְ לִנְקָבָיו. עָצַר בְּתַחֲנַת הַדֶּלֶק הַקְּרוֹבָה, וְאָמְרוּ לוֹ כִּי בֵּית-הַכִּסֵּא נִמְצָא בַּמִּסְעָדָה הַמֻּפְעֶלֶת בַּמָּקוֹם. עָמַד לְהִכָּנֵס, אַךְ חָשְׁכוּ עֵינָיו כְּשֶׁהִבְחִין בַּתַּפְרִיט הַתָּלוּי בַּכְּנִיסָה...

הִתְבָּרֵר שֶׁמְּדֻבָּר בְּמִסְעָדָה שֶׁבְּאֹפֶן מֻצְהָר אֵינָהּ כְּשֵׁרָה, וּמוֹכֶרֶת פִּגּוּלִים וְ'פֵּרוֹת יָם' (שִׁרְצֵי הַמַּיִם). עַל שֶׁלֶט נוֹסָף שֶׁהֻצַּב בַּכְּנִיסָה נִכְתַּב שֶׁהַמִּסְעָדָה פְּתוּחָה גַּם בְּשַׁבָּת, רח"ל.

הִסְתַּפֵּק הַיְּהוּדִי, הַאִם מֻתָּר לִי לְהִכָּנֵס לַמָּקוֹם הַמְתֹעָב עַל מְנָת לְהִתְפַּנּוֹת, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ (שׁוּ"עַ או"ח סי' ג' סי"ז) "הַמַּשְׁהֶה נְקָבָיו, עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תְּשַׁקְּצוּ"; אוֹ שֶׁמָּא לֹא אֶכָּנֵס, מִשּׁוּם חֲשַׁד הָרוֹאִים וְחִלּוּל ה', כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ יְהוּדִי בַּעַל חָזוּת חֲרֵדִית נִכְנָס לְמִסְעֶדֶת הַפִּגּוּלִים, וְלָכֵן עָלַי לְהַמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה עַד שֶׁאֶמְצָא מָקוֹם אַחֵר?

תְּשׁוּבָה

מְבֹאָר בָּרַמְבַּ"ם (בהל' יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה ה'-י"א), שֶׁאָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁמֵּחֲמָתוֹ הַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנוֹת אַחֲרָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דְּבַר עֲבֵרָה, הֲרֵי זֶה בִּכְלַל חִלּוּל ה'. וְכֵן הֵבִיא רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים (בְּאֵר מִרְיָם בְּמִנְיַן הַלָּאוִין בַּלָּאו הַשִּׁשִּׁי) מִדִּבְרֵי כַּמָּה רִאשׁוֹנִים, שֶׁאֲפִילוּ דָּבָר שֶׁהוּא מֻתָּר מִן הַדִּין, אַךְ לְעֵינֵי הֶהָמוֹן נִרְאֶה כְּאִסּוּר, עוֹבֵר הָעוֹשֵׂהוּ בְּאִסּוּר תּוֹרָה שֶׁל - 'וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי', כִּי עַל יְדֵי שֶׁאָדָם חָשׁוּב עוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה נַעֲשֶׂה שֵׁם קָדְשׁוֹ יִתְבָּרַךְ וְתוֹרָתוֹ חֻלִּין אֵצֶל הֶהָמוֹן.

וְהָיָה מָקוֹם לוֹמַר שֶׁאַף בִּשְׁאֵלָתֵנוּ, אֵין לְהִכָּנֵס לַמִּסְעָדָה מִפְּנֵי חִלּוּל ה', שֶׁיָּבוֹאוּ אֲנָשִׁים לוֹמַר הִנֵּה גַּם שׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה נִכְנָסִים לְכָאן, וְיֵעָשֶׂה חָלִילָה שֵׁם קָדְשׁוֹ וְתוֹרָתוֹ חֻלִּין אֵצֶל הָרוֹאִים.

אוּלָם, כְּשֶׁהִצַּעְתִּי אֶת שְׁאֵלַת הַיְּהוּדִי שֶׁנִּצְרַךְ לִנְקָבָיו, לִפְנֵי גִּיסִי מָרָן הַגְּרַ"ח קַנְיֶבְסְקִי שְׁלִיטָ"א, הֵשִׁיב: מֻתָּר לוֹ לְהִכָּנֵס לְשָׁם, כִּי כָּאן אֵינוֹ עוֹסֵק בִּדְבַר הָרְשׁוּת, אֶלָּא עוֹשֶׂה מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלָיו לַעֲשׂוֹת (שֶׁלֹּא לְהַשְׁהוֹת נְקָבָיו). וְהָרוֹאִים צְרִיכִים לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת וּלְהָבִין שֶׁנִּכְנַס לְשֵם דָּבָר מֻתָּר וְלֹא לִסְעֹד שָׁם.

לְסִכּוּם: מֻתָּר לְהִכָּנֵס לַמִּסְעָדָה כְּדֵי לְהִתְפַּנּוֹת.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין