כל מה ש(לא) רציתם לדעת על שקיות קוקי

בדור שכולו גדוש במוצרי צריכה תעשייתיים שחלקם (שלא לומר רובם) עשויים מחומרים שכלל לא מוכרים לנו, חשוב שנתחיל לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות ולא נטמון את ראשנו בחול ו'נקנה' כל מה שמוכרים לנו.

במאמר שפרסמה לאחרונה חני איזנשטט כרמי – ביולוגית ומדענית סביבה עתירת ניסיון במחקר תעשייתי, היא מסבירה את הסכנה שאורבת לנו בשקיות ה'קוקי' התמימות, ואומרת כי "כולנו חייבים להתחיל לשאול את השאלות 'מאיפה זה בא, לאן זה הולך ועל מה זה משפיע'".

לדבריה, התשובות לשאלות הללו בנוגע לשקיות הקוקי הן שכאשר הן סיימו את תפקידן ונזרקות לפח – הן ממוחזרות וחוזרות אלינו בצורת חומרים רעילים, שלא יכולים להתפרק ביולוגית ולא יכולים להפוך לדשן. "רוב שקיות האפייה המוכרות לנו עשויות מפולימר שנקרא פוליאמיד", מסבירה חני.

הפולימרים הסינתטיים המוכרים לכולנו הם למשל פלסטיק, גומי, סיליקון, טפלון ועוד, והפולימר כשלעצמו איננו מכיל רעלים. הבעיה מתחילה כאשר הפולימרים מעורבבים עם חומרים נוספים שעלולים 'לנדוד' ממנו החוצה.

היות ויצרני השקיות לא מציינים באילו חומרים נוספים השתמשו לצורך ייצורן, נוצר חוסר מודעות לסכנות הטמונות בחומרים אלו, וחוסר המודעות הזה גורם לנו לחיות ב'שלום' עם הרעלנים הללו, שמזהמים לא רק את סביבתנו כי אם גם את גופנו.

במחקר שנעשה בשנת 1998 ובדק נדידת חומרים נדיפים ושאינם נדיפים משקיות ה'קוקי' אל המזון שמתבשל בהן, נמצא ריכוז משמעותי של חומרים מסוכנים, מזהמים ובעייתיים כדוגמת מונומרים ואוליגומרים כמו גם חומרים המכונים בשם 'משבשים הורמונליים' (Endocine Disruptors). "מדובר בחומרים שמתנהגים כהורמונים – אבל הם בעצם לא", מסבירה חני. "והיות והם מתנהגים כמו חומרים שהגוף עצמו מייצר, הם יכולים להפעיל, להאט או להפסיק פעילות חיונית של איברים, ולהביא לטווח רחב של ליקויים בריאותיים".

איזה ליקויים למשל? פגיעה באיברים אנדוקריניים כגון הכבד, הלבלב, מערכת הדם, איברי הרבייה, בעיות פריון ואפילו סרטן. "במקרה של שקיות ה'קוקי', יש לנו עסק עם חומרים שמתנהגים כאסטרוגן, למי שתהה אי פעם למה יש בדורנו כזו רמה מדאיגה של בעיות פריון".