דמויות ביהדות
72 שנה לפטירתו של הרב מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל - 5 סיפורים מרטיטים שלא תישארו אדישים אליהם
הרב מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל כונה "העילוי הנשגב", והיה אדם בעל אישיות מופלאה. קבלו 5 סיפורים מפעימים על הרב הדגול, שלא הותיר אחריו זרע של קיימא
- יונתן הלוי
- כ"ד שבט התשפ"ב
מצבת קברו של הרב פורגמנסקי הערב ומחר (חמישי) כ"ה בשבט, יחול יום השנה לפטירתו של הרב מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל, שנפטר לאחר שניצל מן השואה ולא הותיר אחריו ילדים. הרב פוגרמנסקי זצ"ל היה דמות בולטת בישיבות ליטא, מגדולי לומדי ישיבת טלז וראש ישיבה בישיבות שונות בלטביה ובלגיה. התפרסם בעולם הישיבות של בין המלחמות כעילוי וכירא שמים. שרד את מלחמת העולם השניה ולאחריה פעל רבות לשיקום עולם התורה בצרפת. הרב זצ"ל נפטר בקיצור ימים ולא הותיר אחריו זרע של קיימא. מספר עובדות לזכרו הטהור.
1. איך מעודדים בחורים מיואשים?
סיפר הרב ישראל אליהו ויינטרוב זצ"ל: "סובב לו ר’ מרדכי בגטו קובנא תפוס במחשבותיו, והנה הוא רואה שניים מתלמידי ישיבת סלבודקא עומדים ליד הגדר והכרת פניהם עונה בהם כי קצו בחייהם מפני הסבל והצרות שגברו מיום ליום.
ר’ מרדכי ניגש אליהם ושואל אותם "על מה צריך לחשוב עכשיו?" והם תולים בו זוג עיניים תמהות האומרות – "וכי מישהו מסוגל בכלל לחשוב עכשיו?"
אבל ר’ מרדכי כמו מתעלם וממשיך ואומר "יש לי שני הנחות פשוטות, האחת – שכל חייל גרמני נאצי שונא יהודים עד עומק נשמתו, וההנחה השניה – שחייל גרמני נאצי שיהרוג יהודי מבלי פקודת מפקד לא יתן על כך את הדין בפני מפקדיו… האם אתם מסכימים איתי?" – "כן", ענו העיניים הכבויות.
"אם כן", מתרונן ר’ מרדכי, "הסבירו לי למה חייל זקיף זה העומד על משמרתו במרחק מטרים ספורים מאיתנו, למה אינו יורה בכם עכשיו? הרי בשבילו זה כמו משחק בכדור, למה ומדוע אינו יורה???", תהה ר' מרדכי.
"על כורחכם תודו שגם, פה בגיא צלמות, שולטת מלכותו יתברך והשגחתו על כל פרט ופרט, והוא יתברך היחיד שמונע מחייל זה להרוג אתכם כרגע. אור קטן נצנץ בעיניים.
2. בהיותו שקוע בלימוד, לא שם לב שהרכבת הגיעה למחוז חפצו
ערב שבת קודש. רכבת העושה את דרכה על מסילת הברזל ישבו הגאון רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל ומלווהו, רבי יצחק, שהיה יהודי תלמיד חכם ושימש גם כמוהל.
ישבו השניים על הספסל ודיברו בלימוד. מדי פעם בפעם העיפו מבט החוצה לבדוק אם הרכבת הגיעה למחוז חפצם. אך עד מהרה שקעו בלימודים ושכחו את כל הנעשה סביבם.
הרכבת המשיכה בנסיעתה, עצרה בתחנות, אנשים עלו וירדו, והשנים כלל לא שמו לב לנעשה. לפתע התנערו וגילו כי הרכבת כבר עברה את התחנה שבה היו צריכים לרדת. מבוהלים מיהרו השניים לרדת מן הרכבת, הביטו סביבם וראו כי הגיעו לעירה נידחת. הם ידעו שיהיה עליהם לשהות בעירה זו בשבת, ולא ידעו מה יעשו. מסביב היו כולם גויים, והם לא ידעו היכן ישבתו, מנין יהיה להם מנין, איפה יאכלו סעודות שבת.
החלו השניים להלך ברחובות, שאלו אנשים, ושמעו כי יש יהודי אחד שחי בעירה זו שכולה גויים. השניים פנו לביתו. בדרך אמר רבי מרדכי: "דע לך, יהודי לעולם אינו תועה בדרך. יהודי מגיע לכל מקום שהוא בהשגחה פרטית של הקב"ה".
משהגיעו לבית, פגשו בבעל הבית עומד בחוץ וממתין כשהוא מתבונן לכל עבר. כשראה אותם, קרנו פניו. הוא קיבל את פניהם בשמחה רבה ובהתרגשות עצומה.
"הייתי בטוח שתגיעו", אמר כשדמעות זולגות מעיניו.
לתמיהת אורחיו, הסביר: "בשבוע שעבר נולד לי בן. היום הוא היום השמיני. התפללתי לה' שישלח אלי הביתה מוהל. כשראיתי אתכם, בטוח הייתי שתפילתי התקבלה. אין לי ספק שאחד מכם הוא מוהל..."
הברית התקיימה בזמנה. רבי יצחק היה המוהל, והרב פוגרמנסקי היה הסנדק...
3. "תתפלל שאגיע לעולם הבא זך ונקי"
סיפר הגאון רבי משה שטרנבוך שבצעירותו נכנס לבקר את רבו, רבי מרדכי זצ"ל, ששכב על ערש דווי והתייסר בייסורים גדולים. משראהו רבי מרדכי ביקשו: "משה'לה, התפלל עליי", וכששאל מה להתפלל, השיב לו: "תתפלל שאזכה לקבל בעולם הזה את כל העונש המגיע לי כדי שאוכל לבוא לעולם הבא זך ונקי".
אחרי כמה ימים חזר ר' משה לבקר את רבו, אשר שאלו אם התפלל כבר, השיב לו רבי משה: "לא ולא, רצוני שיהיה לרבי טוב, לפיכך אינני יכול לבקש שיהיו לרבי עוד צרות וייסורים". אמר לו הגאון רבי מרדכי: "משה'לה, משה'לה, הרי תבין שגם אני איני רוצה אלא שיהיה לי רק טוב, אך מהו הטוב האמיתי? לבוא לעולם האמת זך ונקי, כמה זה טוב! אנא, התפלל, התפלל שאקבל הכל כאן ואגיע לשם נקי". (מובא ב"לקח טוב")
4. שוחח עם ילדים בענווה יתרה
רבי מרדכי עלה והתעלה בתורה ויראה, ונודע כעילוי עצום. בשל כך, החלו אנשי המקום לנהוג בו בכבוד מלכים. רבי מרדכי, בענוותנותו, מעולם לא חפץ בכבוד זה. ענוותנותו היתה כה רבה, כד שכשהיה מדבר עם ילדים היה מדבר עמם בלשון כבוד: "מה אתם אומרים?"...
רבי מרדכי היה נוהג לומר: "להצטער בצער חברו זוהי דרגת אדם, אולם לשמוח בשמחת חברו – לזה צריך להיות מלאך". (קול התורה, נד, עמ' קלג)
5. "בזמן צרה חשים בקרבת ה' באופן קרוב"
רבי מרדכי היה מסביר את מזמור כ"ג בתהילים: "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר" כך: "בחלקו הראשון של פרק זה, בתארו את שלוות מצבו, מתייחס דוד המלך אל השם יתברך בגוף שלישי: "רועי", "ירביצני", "נפשי ישובב", "למען שמו" וכולי. בחלקו השני של הפרק, העוסק במצבו "בגיא צלמוות" משתנית הנימה, והפנייה להשם יתברך היא בלשון נוכח: "אתה עמדי", "תערוך לפני שולחן", "דישנת בשמן ראשי", "כי אתה עמדי", "שבטך ומשענתך".
הסביר רבי מרדכי את הדברים כך: "והענין, שכאשר האדם נמצא בצר ומצוק, בעת שצל המוות מרחף עליו, יכול הוא לזכות ולחוש בקרבת אלוקים באופן הקרוב ביותר, וחזק לאין ערוך מאשר בשבתו שאנן ושלו חסר דאגה ויגון. וזאת, כאשר הוא משכיל לזהות את יד ה' בעומק צרתו, ופונה אליו ומתקשר בו בלא להרפות, מתוך אמונה איתנה שגורלו נתון אך ורק ביד השם יתברך, ולא זולתו". את הדברים אמר רבי מרדכי, בשכבו על ערש דווי, לתלמידו רבי אפרים אייזנברג.
הרב מרדכי (בן אליהו) נפטר בכ"ה בשבט תש"י, בגיל 47 בלבד, ולא הותיר אחריו זרע של קיימא. אנא קראו פרקי תהילים לעילוי נשמתו הטהורה.
פרק מט
לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים. הַאֲזִינוּ כָּל ישְׁבֵי חָלֶד: גַּם בְּנֵי אָדָם. גַּם בְּנֵי אִישׁ. יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת. וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת: אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי. אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי: לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע. עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי: הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם. וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ: אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ. לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם. וְחָדַל לְעוֹלָם: וִיחִי עוֹד לָנֶצַח. לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת: כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ. יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ. וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם: קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם. מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר. קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת: וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ: זֶה דַרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ. וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה: כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם. וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ: אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל. כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה: אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁיר אִישׁ. כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ: כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ: כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ. וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ: תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו. עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר: אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ: מזמור טז מִכְתָּם לְדָוִד, שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לַה' אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: ה`, מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת ה` אֲשֶׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי ה` לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי, אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח: