מה השיב רבי אריה לוין כאשר נתבקש לפני פטירתו לקלל את שונאיהם של ישראל?

וילך עשו אל ישמעאל (בראשית כ"ח, ט')

מעשה שהיה ביהודי שצעד באחת מסמטאותיה של מזרח ירושלים ונתקל בתהלוכה של חתונה ערבית, וכיוון שהיה זה בתקופה שבה אירעו פיגועים קשים, קילל (בלחש) את כל משתתפי התהלוכה בקללה נמרצת. היהודי בא אליי אחר כך ושאל האם עשה כראוי.

והשבתי לו מתוך דברי המדרש המובא על הפסוק שלנו. "הטרידו הקב"ה בנשואי בת ישמעאל, כדי שלא ירדוף הוא אחר יעקב, ושלח אליפז, ונתפייס בממון". מוכח מזה שלפעמים מגלגל השי"ת את טובתו של עם ישראל על ידי נישואיהם של בת ישמעאל לעשיו, שמתוך טרדת הנישואין הם מרפים מהיהודים, ולכן אולי לא היתה זו הדרך הישרה לקלל את משתתפי החתונה הערבית.

בנוסף לכך אספר כאן שזקננו רבי אריה לוין זצ"ל נתבקש לפני פטירתו לקלל את שונאי העם היהודי, וסירב. הדור הצעיר של ימינו כבר איננו יודע כמה צרות ומועקות באו בתקופתו של ר' אריה על העם היושב בציון מפני חמת המציק, ולמרות הכל סירב חמיו של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א להוציא מפיו קללה, ואמר: 'הרי במקום זה יכול אני לברך את ישראל'...

גם במקרה של החתונה הנ"ל, היה צריך להשאיר את הדברים להשגחה העליונה, ולא לקלל.

אבל יש דברים שמותר לנו להתערב בהם. על הפסוק בפרשתנו (פרק כ"ז, פסוק ה') "ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשיו בנו", אומר החתם סופר: 'נראה דלא נכנסה לדבר זה, אלא לבטל זכותו של עשו, ולא משום הברכות, כי מה היה לה בתחבולה זו, הלא יושב בשמים ישחק, והוא יודע מי ראוי להתברך, אלא כל זמן שזכות כיבוד אב בידי עשו אי אפשר שיפול, ועל כן חששה שיתרבה שכר עשו אם יכבד אביו בסעודה חשובה זו, וביקשה לחטוף מצוה זו עבור יעקב'.

והוא לימוד-השכל על כוחה של מצוות כיבוד אב ואם, ועל הדרך שבה ניתן להפיל את האויבים והשונאים של העם היהודי.

מתוך סדרת הספרים "עלינו לשבח", מאת הרב יצחק זילברשטיין