אות ב’ - מילון ארמית-עברית

♦ בגו – בתוך. 

♦ בדיחותא – ליצנות, שמחה, שעשוע. 

♦ בדיעבד – שנעשה [לאחר שכבר נעשה המעשה]. 

♦ בירא – באר, בור. 

♦ ביש – רע. 

♦ בכדי – בכזב [(בשימוש רק בצירוף "לא בכדי")]. 

♦ במטותא – ספרותי: בבקשה. 

♦ בניחותא – בנוחות, בעדינות [בנחת; בשקט וללא חיפזון]. 

♦ בעא – שאל (בעיה = שאלה). 

♦ בעא² – רצה, היה צריך ל... 
┘ דבעי – שרוצה; שמבקש; ששואל.

♦ בעיה² – שאלה [מצורות היסוד של הדיון התלמודי]. 

♦ בצוותא – יחדיו, ביחד; זה בחברת זה. 

♦ בר² – בן. 
┘ בר אוריין – בן תורה, תלמיד תורה.
┘ בר סמכא – בקי, בעל סמכות.
┘ בר עונשין – שניתן להעניש אותו.
┘ בר פלוגתא – יריב לוויכוח. אדם שיש עמו מחלוקת.

♦ בר³ – הצד החיצון; שדה [חוץ]. 
┘ לבר – מחוץ ל.., שאינו במסגרת...
┘ מלבר – מבחוץ.
┘ מלגו ומלבר – מבפנים ומבחוץ. 

♦ ברי – ברור. 

♦ ברייתא – חיצונית [משנה חיצונית, שלא נכללה באוסף המשניות שערך רבי יהודה הנשיא]. 

♦ ברם – אולם, אבל. 

♦ ברנש – בן אדם [כינוי לאדם לא מוכר; כינוי מסתייג לאדם ידוע]. 

♦ בשלמא – בשלום [הדבר נכון מנקודת מבט זו אבל.., אמנם ייתכן כי.. אבל..]. 

♦ בתר – אחרי-, התקופה שאחרי-. 

♦ בתרא – אחרון. 
┘ בבא בתרא – שער אחרון; כינוי לחלק האחרון בספר [שמו של החלק השלישי והאחרון במסכת נזיקין שבמשנה והחלק השלישי והאחרון במסכת כלים בתוספתא]. 

<< לאות א' בארמית 

לאות ג' בארמית >>