אות א’ - מילון ארמית-עברית

♦ אבא – אב, האב; אבי (ככינוי של ילד לאביו). 

♦ אגב – בגלל, באמצעות; על גבי [בהזדמנות זו; מילת מעבר לדיבור על עניין משני]. 
┘ אגב אורחא – דרך אגב [תוך כדי; בהזדמנות זו].

♦ אגרה – שכר, רווח [תשלום או מס שמשלמים לרשות עבור הזכות להשתמש בשרותיה]. 

♦ אדיש – אדם שלא נוגע לו מה שקורה סביבו; שאין לו העדפה בין אפשרויות שונות. 

♦ אדרבא – גדולה מזו [להפך, מסתבר לומר בדיוק את ההפך]. 

♦ אורחא – דרך, הדרך; אופן. 
┘ אגב אורחא – דרך אגב [תוך כדי; בהזדמנות זו].

♦ אוריין – תורה, לימוד. 
┘ בר אוריין – בן תורה, תלמיד תורה.

♦ אורייתא – תורה, התורה; חוקי התורה. 
┘ אורייתא קדישתא – התורה הקדושה.
┘ דאורייתא – מן התורה [מצווה שמקורה בתורה, בניגוד למצווה דרבנן שנקבעה על ידי החכמים].

♦ אזל² – הלך, עזב. 

♦ אי – אם. 

♦ אי – הרי. 
┘ אי לכך – הרי לכך [לפיכך, לכן].

♦ אידך – אחר, ההוא. 
┘ ואידך – והאחר [מה אומר על זה האחר, בעל הדעה המנוגדת?].
┘ מאידך – מצד שני. 

♦ איטלולא – ליצנות. 
┘ חוכא ואיטלולא – צחוק וצהלה, צחוק ולעג.

♦ איכא – יש, אפשר. 

♦ אין³ – כן. 

♦ אינהו – הם. 

♦ איניש – אדם; איש כלשהו. 

♦ איפכא – הפך, ההפך. 

♦ אית – יש. 

♦ אלא – אם לא [כי אם; רק דבר זה]. 
┘ אלא מאי – אלא ש..; אולם, עם זאת. 

♦ אליבא ד.. – על הלב של [לפי, לשיטת].

♦ אלים² – חזק פיזית, נחוש בדעתו. 

♦ אמא – אם, האם; אמי (ככינוי של ילד לאימו). 

♦ אמורא – דובר, מלומד הפותח בדיון [כינוי לאחד מחכמי התלמוד שלאחר חתימת המשנה ועד סוף המאה החמישית בערך]. 

♦ אמתלה – דבר שיש בו ממש, נימוק מתקבל על הדעת לביטול או לשינוי של עדות [תואנה, תרוץ שנוח להשתמש בו כדי להצדיק מעשה או התחמקות ממעשה]. 

♦ אנא² – אני. 

♦ אנן – אנחנו. 

♦ אנפין – פנים; מראה חיצוני, חזית. 

♦ אסותא – רפואה, מרפא. 

♦ ארחי פרחי – אורחים ומבקרים לרגע [עניים, נוודים, חסרי בית; ריקים ופוחזים]. 

♦ ארעא – ארץ. 
┘ עפרא דארעא – עפר הארץ [כינוי לדבר חסר ערך]. 

♦ אשתקד – השנה שעברה. 

♦ אתחלתא – התחלה. 
┘ אתחלתא דגאולה – ראשית הגאולה; סימנים ראשונים לגאולה.

♦ אתמהא – מוזר. תמוה הדבר. 

♦ אתנחתה – הפסקה קצרה (מהשורש נו"ח). 

♦ אתר – מקום [מתחם המשמש לפעילות מסוג מסוים]. 
┘ לאלתר – במקום, מייד.

♦ אתרא – מקום, המקום. 
┘ אתרא קדישא – מקום קדוש [שמו של ארגון חרדי השומר על החופרים במקומות קבורה].
┘ מרא דאתרא – אדון המקום [כינוי לרב העיר או היישוב]. 

לאות ב' בארמית >>