עשרה חיילים בטנק אחד: איך אפשר להצטופף כך?

"ולתתך עליון על כל הגוים" (דברים כ"ו, י"ט)

"אמר רבי כשהיינו לומדים תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע היינו יושבים ששה ששה באמה" (עירובין, דף נ"ג עמוד א'). מעולם לא הבינותי כיצד ייתכן הדבר במציאות?! הרי אם נעשה חשבון פשוט, נגיע לשטח בן שתי מרצפות ותו לא. איך יתכן שששה אנשים יצטופפו במרחב צר שכזה?! אתמהה!

עד ששמעתי את סיפורו של קצין תותחנים.

היה זה בימי מלחמת יום הכיפורים, סיפר אותו קצין. בגזרה המזרחית של התעלה נפגע טנק מפגיעה ישירה והחל לעלות בלהבות. במקביל, המשיכו המצרים להפגיז את כל האיזור בארטילריה עזה, וצוות הטנק עם חיילים נוספים שהיו באותו מקום חיפשו מקום-מפלט שיקבע את גורלם לחיים או למוות.

המקום היחיד שאפשר היה להכנס לתוכו היה טנק נוסף שלא נפגע וששהה בקרבת מקום.

סיפר הקצין: בטנק זה שבו אפשר להכניס במצב רגיל לכל היותר ארבעה אנשי צוות, נדחקו באותה הפגזה עשרה בני אדם!!! איך זה קרה אינני יודע, הוסיף הקצין, אך מן הסתם היה זה בכח הרצון לִחְיות שפָּעַם בחיילים ברגעים הללו.

זה הסוד.

כשמרגישים שלימוד התורה הוא האמצעי היחיד המעניק לאדם את החיים, את החיים האמיתיים, ובלי תורה עלולים להגיע למצב שהוא ההיפך הגמור מחיים  - יכולים גם ששה אנשים להידחק בשתי מרצפות...

אין, ולא תהיה לעולם, כל אפשרות אחרת להסביר את התופעה הפלאית הזו. זה כוחו וזו עוצמתו של רצון החיים.

מתוך סדרת הספרים "טובך יביעו", מאת משה מיכאל צורן