הסוחר היהודי רימה את הלקוחות, עשה תשובה - והרוויח בענק

"יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ', י"ב)

אשרי האדם המתנהג במסחרו ביושר וצדק, אינו מרמה את לקוחותיו ומתהלך בתום עם הבריות. הבה נשמע מעשה מופלא המוכיח שההליכה ביושר היא גם "משתלמת".

הגיע אלי יהודי מחו"ל שהתוודה בקול נכאים על ששמע בקול עצתה הלא-טובה של רעייתו. המדובר בבעל בית חרושת המייצר שקיות ניילון ומשווק אותם בחבילה של מאה שקיות. אשתו של היצרן פיתתה אותו באומרה 'הרי באמריקה לא נהוג לספור את חבילת השקיות ולראות אם יש בהן כמות מדויקת של מאה שקיות; מה יקרה אם תשווק בכל חבילה רק 95 שקיות'?

 בתחילה דחה האיש את דברי רעייתו, אך זו המשיכה והמשיכה בניסיונותיה לפתותו שיגזול את הבאים עמו בקשרי מסחר, עד שלא עמד לו הכוח נגדה, והחל להפחית את מספר השקיות בכל חבילה. כיוון ש'מצווה' גוררת 'מצווה' לא עבר זמן קצר והנה הפעם גיסו מפתה אותו לשווק רק שמונים וחמש שקיות.

כך עברו כמה שנים, ואיש לא תפס אותו בקלקלתו. "בתקופה האחרונה, כך סיפר, החל העניין להציק לי, שהרי גזל עכו"ם אסור, ובאתי לשאול את הרב כיצד לשוב בתשובה שלמה".

הרב אמר לו שיש דיון הלכתי סבוך בסוגיה האם צריך להחזיר את גזל הגוי, ובינתיים הציע לו לעלות לגאון אחד שליט"א, שיורה לו מה לעשות.

עצתו של הגאון היתה שאם עד היום שיווק 85 שקיות, הרי מעתה יוסיף חמש עשרה שקיות, דהיינו שימכור מאה וחמש עשרה שקיות בכל חבילה, ובכך יוכל לכפר על מה שעשה. היהודי קיבל את הדבר על עצמו, למרות שמן הסתם היה לו קשה לעשות זאת, ולמרות שיתכן שלגזל עכו"ם אין דין השבה.

לא עבר זמן קצר ומיודענו חוזר שנית אל הרב ומספר לו שאחד הלקוחות החליט... לספור את החבילה ומצא בה מאה וחמש עשרה שקיות. כיון שבאמריקה מערבים את התקשורת בכל נושא, פנה הלקוח עם הסיפור לכלי התקשורת ואלה עשו מזה מטעמים, בהציגם את הסיפור כ'חדשה מרעישה' כיוון שלא האמינו שגם בתקופתנו יש סוחר המוכן לשווק יותר ממה שמודפס על שקית המוצר...

"לא רק שזכיתי לקדש שם שמים ברבים, כשהציבור האמריקני ראה את צדקתו וישרותו של סוחר יהודי, אלא שלאחר הפרסום הוצף בית החרושת שלי בהזמנות כה מרובות עד שאין לי אפשרות להשתלט על הכמות", סיפר.