איך בוכים תינוקות סיניים? בסינית!

אם חשבתם שיש גיל שבו כל התינוקות נשמעים אותו הדבר – כלומר, מסוגלים להפיק רק קולות בכי ואף לא מילה אחת בשום שפה שהיא – מסתבר שטעיתם. מחקר חדש שנערך במשותף על ידי חוקרים גרמנים וחוקרים סיניים גילה שתינוקות בוכים...בשפת האם שלהם.

להבדיל בין בכי של תינוק צרפתי לבכי של תינוק גרמני זה עניין מאתגר, אבל בין בכי של תינוק סיני לבין בכי של תינוק גרמני? לדברי החוקרים, זה כבר ממש לא קשה.

איך זה קורה? מסתבר שהרבה לפני שהם נולדים, עוברים מקשיבים לקול של אמא שלהם ולומדים את 'המוזיקליות' של השפה שלה. והם מבדילים במיוחד בין שפות טונאליות ושפות שאינן טונאליות.

שפות טונאליות הן שפות שבהן משמעותו של הגה מסויים תלויה בגובה הצליל: האם ההברה הזו נהגתה בטון גבוה, נמוך, או נורמלי? שפות טונאליות נפוצות מאד במזרח אסיה וכוללות בין השאר סינית לניביה השונים והרבים, תאית, וייטנאמית ועוד.

החוקרים הגרמנים והסינים החליטו להשוות בין קולות הבכי של תינוקות רכים שנולדו לאימהות דוברות שפה טונאלית, לקולות הבכי של תינוקות רכים שנולדו לאימהות שדוברות שפה מסוג אחר. התוצאה: "הבכי של תינוק שאימו דוברת שפה טונאלית מאופיין במגוון מלודי גבוה יותר מזה של תינוק גרמני, למשל", אומרת פרופסור קתלין ורמקה, ראש צוות המחקר. "עליית ונפילת טון הבכי שלהם היתה אינטנסיבית יותר – הבכי נשמע יותר כמו דקלום".

החוקרים אומרים כי ממצאים אלה תומכים בתיאוריה לפיה אבני יסוד של התפתחות השפה מונחים מהרגע שבו תינוק יוצא לאוויר העולם. תינוקות לומדים להכיר את שפת אימם מהרחם, במיוחד בשליש האחרון להריון. הבכי הראשון שלהם כבר מתאים את עצמו לשפת האם.

בכי תינוקות, עם זאת, אינו מושפע מגורמים תרבותיים. החוקרים גילו שתינוק לאם הדוברת שפה טונאלית (סינית מנדרינית, למשל) בכה בדיוק באותה צורה – בין אם גדל בעיר מודרנית, מוקף בטכנולוגיה, ובין אם גדל בכפר מבודד בהרים.

החוקרים גם ביקשו להדגיש, לסיום, שאף תינוק שהשתתף במחקר לא זכה ליחס שגרם לו לבכות: החוקרים הקליטו רק בכי ספונטאני של תינוקות, בדרך כלל משום שהיו רעבים.