האם מותר לספר על רופא מומחה כי הוא אדם יהיר?

"לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא, י"ט ט"ז)

מעשה בפרנסי קהילת ווילנא שחיפשו חזן ולאחר שפירסמו זאת ברבים הציגו מספר אנשים את מועמדותם, ובהם הגאון בעל "באר היטב" על השו"ע.

התכנסו הפרנסים לבחור במועמד המתאים ביותר, וברור שבקהילה כזו שבה נעשה הכל לפי דין תורה, הרי זה כמו שהיתה החלטה מראש שמי שיצבור את מירב התנאים המובאים בשלחן ערוך אורח חיים - בן שלושים, נשוי, אב לילדים, קולו ערב וכו' - הוא ייבחר.

לאחר שעברו על כל הרשימה, התברר שבעל ה"באר היטב", מִילא אחר כל התנאים, לבד מאחד. קולו לא היה כל כך ערב. ברם, כיוון שהשאר צברו פחות נקודות, ניבחר הוא לחזן.

כשהגיע העניין לפני הגר"ח מבריסק הפתיע את הנוכחים באומרו שאם הוא היה שם, לא היה בוחר ב"באר היטב", ונימוקו עמו:

רק אחד מכל תנאי השו"ע, הוא העיקרי, הוא המהות וה"חפצא" של חזן - שיהיה לו קול ערב. כל שאר התנאים הם מעלות, יתרונות, אך אם אין קולו ערב, הוא אינו חזן כלל...

דברים אלה באו בהקשר לשאלה דלהלן: הנהלת בית חולים מעוניינת לקבל לעבודה רופא פלוני, מומחה גדול בתחומו, אלא שיש לו מידה רעה מאוד, שבשל יהירותו כי רבה הוא פוגע באנשים ללא הרף. האם מותר לספר זאת להנהלה או שעוברים בכך על איסור לה"ר?

ולכאורה לפי הנ"ל התשובה היא שאסור לספר, שהרי ה"חפצא" של רופא, הוא הידע והבקיאות שלו בשטח הרפואה, וכל שאר מידותיו הן בגדר מעלות וחסרונות גרידא, ואם אותו רופא הוא מומחה גדול, אסור לספר על תכונתו השלילית להנהלת ביה"ח, כיוון שהוא ממלא אחר הפרט העיקרי.