למי מקדיש הקב"ה את עיקר מחשבותיו?

"כי תקנה עבד עברי" (שמות כ"א ב')

מדוע פותחת התורה את פרשת משפטים, שיש בה דינים רבים, בפרשת עבד? מדוע לא הקדימה התורה את אחד הדינים האחרים, והעדיפה את דינו של העבד שנמכר בגניבתו, והלא לכאורה יש בכך משום גנאי?

משל למה הדבר דומה, אומר רבי ישראל סלנטר, לאדם שיש לו שני בנים. האחד נחשב לטיפוס מוצלח מאוד, המסב לו נחת והנאה ללא גבול, לומד בישיבה בהתמדה רבה, וכל הנהגותיו עם אלוקים ואדם ישרות ונכוחות, ואילו הבן השני מתחבר עם חברים לא טובים, ושמו נישא לשמצה בפי כל.

על מי חושב האבא על הזמן? היכן הוא משקיע את מאמציו? - בודאי שהבן השני, זה שהתדרדר מהדרך הישרה, מעסיק את מחשבותיו כל היום וכל הלילה, בנסותו להעלותו חזרה אל הדרך הישרה. זה מה שלימדה אותנו התורה בכך שהעלתה את העבד לראש הפרשה.

אומר אבינו הרחום שבשמים: דע לך בני יקירי, למרות שגנבת ונמכרת לעבד, עזבת אותי והלכת לרעות בשדות זרים, את עיקר מחשבותיי אני מקדיש לך והינך נמצא בראש דאגותיי...

והגאון רבי אייזיק שר ראש ישיבת סלבודקה היה מוסיף ואומר: מי הוא השוטה אשר יקנה עבד כזה שהיה גנב, ויכניסהו לביתו? הרי הוא עלול לרוקן אותו מנכסיו! אלא, תירץ, יש יהודים שהשם יתברך בירכם בממון והם מחפשים לקיים בו מצוות, וכשם שיש יהודי הקונה בכספו ספר תורה לקיים מצוות בוראו, כך הם קונים עבד עברי לקיים מצוות בוראם ולדאוג למי שבוראם דואג.