הגרי"ש אלישיב פוסק שאסור לגַלוֹת זהותו של האיש גם במחיר של כניסה לבית כלא

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א א')

בין בתרי ספרי המוסר מצאנו לא אחת שבכוחו של מעשה אחד של יהודי להטות את העולם כולו לכף זכות. מעשה זה לא צריך להתבטא דוקא ב"טיפוס לשמים", אלא כל אחד כפי דרגתו אם יזכה להתגבר מעט על עצמו ולהקריב משלו, כבר זכאי הוא להימנות על אלה המטים את העולם לכף זכות.

בקטגוריה זו של הקרבה אישית אפשר לכלול את המעשה הבא הממחיש את גדולתו של יהודי ומסירותו למצוות.

יהודי תושב חו"ל השְׂכיר את חנותו בארץ ההיא ליהודי אחר, שהפך אותה למחסן לסחורותיו עליהן לא שוּלם מכס, בעוד שהמשכיר לא ידע כלל באיזה סחורות מדובר.

יום אחד מתדפקים שוטרים על דלת ביתו של המשכיר. הלשנה שהתקבלה במשטרה על הסחורות הבלתי ממוכסות הביאה את השוטרים לביתו של בעל הבית.

"של מי הסחורות"? שאלו, והלה משך בכתפיו וטען שהמחסן מושכר, והסחורות אינן שלו. "בסדר, אז תאמר לנו מי הוא השוכר", דרשו השוטרים, שהופתעו מאוד להיווכח שהאיש אינו ממהר לגלות את זהותו של השוכר. "אני צריך לשאול את הרב, אם מותר לי לגלות לכם", אמר, והשוטרים הניחו לו ללכת לשאול שאלת חכם, וגם זאת לזכותם...

מששטח בעל הבית את סיפור המעשה לפני הגרי"ש אלישיב, השיב לו הגאון שאין כל היתר לגלות את זהותו של השוכר. "אם דין תורה היה שולט בארץ ההיא, ומי שהעלים את המכס היה מקבל את עונשו כפי המגיע לו בדין תורה, בודאי שהיה מותר לך לגלות, אבל משלא זכינו ובבית המשפט הוא עלול לקבל עונש חמור פי כמה ממה שמגיע לו, אסור לך לחשוף את שמו בפני השוטרים".

"גם אם בשל כך יכניסו אותי לכלא"? - שאל המשכיר, והגרי"ש הינהן לו בראשו לאות הסכמה.

"היהודי הזה יצא מביתו של חותני, סיפר הרב, והצהיר בריש גלי 'אציית לכל מה שפסקו לי, גם אם איאלץ לעזוב את אשתי וילדיי ולהכנס לבית האסורים'". יש במעשה זה של הקרבה ומסירות כדי להגן על כל העולם כולו. יצויין שהגרי"ש אלישיב ציווה עליו, מאידך, לשכור עורך דין מעולה.