כתבות מגזין
ההגדות שמספרות: עברנו לא רק את פרעה
אבירם פז אוסף הגדות של חיילים יהודים, מעפילים, ניצולי מחנות השמדה ולוחמים בערים נצורות במלחמת השחרור. הגדות שהקוראים בהם הזדהו עמוקות עם יציאת מצרים – וקיוו גם הם לגאולה
- הידברות
- י"ג ניסן התשע"ו
אבירם פז התחיל לאסוף הגדות מתוך עניין באמנות יהודית. אולם כשהאוסף הלך והתפתח, פז מצא את עצמו בעיצומו של מסע היסטורי מרתק אל תוך תולדות עם ישראל במאה האחרונה.
"בהתחלה, התמקדתי בהגדות מסורתיות, ואהבתי לראות את ההבדלים בסוגי האיורים והעיצוב", הוא מספר. "אלא שאז רכשתי אוסף שבתוכו גיליתי הגדה מיוחדת של חיילים, והעניין שלי בתת-הז'אנר הזה ניצת".
סיפור יציאת מצרים היה, עבור דורות רבים של יהודים, לא רק סיפור מקראי על אבות אבותינו אלא סיפור שבתוכו הדהדה חווייתם האישית של אותו הזמן. כתוצאה מכך, נוצרו עשרות ומאות הגדות ייחודיות -של חיילים יהודים, מעפילים או שרידי מחנות ההשמדה -ששילבו בתוך טקסט ההגדה המקורי פרטים על חייהם שלהם, על מצוקותיהם ב'מצרים' של אותה זמן, ועל הישועות והניסים שראו. לאחרונה, אחרי 20 שנה של מחקר בתחום, אבירם פז הוציא ספר שמתמקד במאה הגדות מתוך האוסף שלו.
אבירם פז"ההגדה העתיקה ביותר שיש לי מהסוג הזה היא הגדה ממלחמת העולם הראשונה", אומר פז. "מדובר בהגדה שהוציא הצבא האוסטרו-הונגרי עבור חייליו היהודים, ועל הכריכה מופיעים תמונותיהם של פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה, ווילהלם קיסר גרמניה". ממלחמת העולם הראשונה שרדו הגדות גם מהגדודים היהודים בצבא הבריטי שהשתתפו בלחימה, ביניהם גדודו של יוסף טרומפלדור.
מתקופת מלחמת העולם השניה כבר יש הרבה יותר הגדות. "יש הגדה מעניינת מאד מפלוגת המודדים בצבא הבריטי. יהודי ארץ ישראל שהתגייסו לצבא הבריטי היו מצויים בקונפליקט יוצא דופן: מצד אחד הם רצו מאד להילחם בנאצים ששלחו את בני משפחותיהם למחנות ההשמדה, מצד שני הם היו מודעים מאד לכך שהבריטים שנעלו את שערי הארץ מנעו מיהודי אירופה להימלט על נפשם. היחס שלהם אל הצבא הבריטי שבו שירתו היה אמביוולנטי, וזה מתבטא בהגדה ובאיורים שלה". גם לחיילים היהודים בצבא ארה"ב, היו כמובן הגדות משלהן. אבל ההגדה המעניינת ביותר מאותה תקופה היא אולי דווקא ההגדה ממחנה טרזינשטט.
מחנה טרזינשטט לא היה מחנה טיפוסי, מאחר שהנאצים השתמשו בו כמעין 'גטו לדוגמה' אותו הציגו לגורמים כמו משלחת הצבא האדום. בהתאם לכך, לאסירים במחנה הייתה יותר אפשרות לחגוג סדר. "האישה שהיתה אחראית על ארגון סדר צנוע בטרזינשטט שמרה על ההגדה שהם כתבו במיוחד באותה שנה, ונתנה לי אותה שנים לאחר מכן", מספר פז.
הגדות מעניינות רבות יצאו במחנות העקורים אחרי השואה, כאשר ניצולי השואה חגגו סדר בשנים בהן התגוררו עראית על אדמת אירופה, ממתינים מי לעליה לארץ ישראל ומי לרישיון הגירה לארצות הברית, אוסטרליה, או מדינה ידידותית אחרת. באוסף של פז נכללת 'הגדת קלאוזנר', שמאחוריה יש סיפור מעניין במיוחד.
"הרב קלאוזנר היה הרב הצבאי הראשי של הארמיה החמישית של צבא ארצות הברית. ב-1946 הוא הגיע עם חיילי הארמיה למחנה העקורים לנדסברג במינכן. הוא רצה לערוך ליל סדר בבניין התיאטרון במינכן, ובין השאר היה צורך לארגן הגדות. כשהוא הסתובב במחנה הוא מצא שם הגדה שאנשי המחנה כבר הוציאו באופן עצמאי, והיתה ידועה בשם 'הגדת שינזון'. הוא לקח אותה, הוסיף שני עמודים של דברי תורה, הדפיס את סמל הארמיה החמישית על הכריכה – וזו היתה ההגדה הרשמית של סדר 1946 במינכן.
"שנים לאחר מכן, רצו לעשות פקסימליה להגדה הזו אבל לא הצליחו לגלות מי הצייר שעמד מאחוריה. האיורים שם קשים מאד, ומתארים נאצים מתעללים ביהודים בצורות שונות. שמו של הצייר הופיע כ'בן בנימין', ואיש לא ידע מיהו. יד ושם פנו אלי בבקשה שאעזור להם לגלות את זהותו של הצייר.
הגדה פלוגת מובילי המיים 405 בנגזי לוב 1943"למרבה המזל, אחרי חיפושים, נתקלתי בחוברת קטנה שהוציאו פליטים עם אותו סגנון ציורים, שם הופיע בשם הצייר 'אנדרה מיקלוש' ולצידו 'בן בנימין', כך שהבנו מזה ש'בן בנימין' היה שם אמנותי מאחוריו הסתתר הצייר אנדרה מיקלוש. שלחתי את ההוכחות ליד ושם, וכך נפתרה התעלומה הזו".
קטגוריה נוספת של הגדות אותן אוסף פז היא 'הגדות מעפילים' – הגדות שהוציאו אותם אלה שנעצרו במרחק נגיעה כמעט מהארץ, ומן הסתם הזדהו מאד עם נדודי ישראל במדבר. "בקפריסין לבדה יצאו שמונה הגדות. יש גם הגדות שהוציאו חוליות של ההגנה והפלמ"ח שיצאו לאירופה לאמן את אנשי הגח"ל במחנות. ברומא היתה פלוגה של הגדעונים – אנשי קשר שליוו את ספינות המעפילים. גם הם עשו סדר והוציאו הגדה משלהם.
"בארץ יצאה הגדה במחנה עתלית. מי שהוציאו את ההגדה סיפרו בה למעשה את סיפורה של ספינת המעפילים 'הילדה' – 730 יהודים שהגיעו לארץ אחרי מסע רב תלאות ואסונות, ואחרי מאמצים רבים הסוכנות הצליחה להביא אותם לעתלית, לכל הפחות. הם כתבו את ההגדה בגרמנית, בעט ומחברת. לאחר מכן ההגדה הוברחה לבית דפוס בחיפה, הוקלדה שם ויצאה לאור, והמקור חזר לעתלית. גם ההגדה הזו מצויה באוסף שלי".
פרק נוסף בספרו של פז דן בהגדות שיצאו בימי מצור בזמן מלחמת השחרור. "יש הגדה של ירושלים במצור. יש הגדה של בן שמן במצור. הגדת בן שמן היא סיפור מעניין במיוחד: לא היה אפשר להעביר להם אספקה כי בן שמן היה מוקף ביישובים ערביים והלוחמים שם ירו על כל מטוס ישראלי שניסה לנחות בבן שמן. הם הוציאו הגדה בסטנסיל ולא היו בטוחים איך יהיה להם אוכל לחג. בסופו של דבר הצליח לנחות מטוס פייפר של הטייס צבי זיבל, והביא להם אספקה והגדות אמיתיות. על ההגדה המקורית שהם הכינו הם רשמו אז: 'תשמר לנו הגדה זו למזכרת הפקודה'.
הגדת הגדוד השלישי של הפלמח הר כנען - צפת 1948"זיבל, שהביא את האספקה וההגדות, קיבל אחרי זה את הצל"ש הגבוה ביותר. לא רק שהוא הסתכן לנחות – גם להמריא מחדש היא מסוכן מאד, והוא הצליח לעשות את זה לבסוף רק עם טרקטור שחנה לידו והגן עליו עד שהמריא. שלושה חודשים לאחר מכן, למרבה הצער, הוא נהרג בקרבות".
ועוד הגדה עם תזמון היסטורי יצאה בצפת הנצורה. "הלוחמים בצפת ישבו בליל הסדר ממש בעיצומם של ימי הלחימה הסוערים לשחרור צפת. פסח הגיע באותה שנה ימים ספורים לאחר הניסיון הכושל (השני) לכבוש את מצודת נבי יושה, שבו נהרגו 22 לוחמים. ההגדה שלהם מבטאת היטב את התחושות הקשות ביישוב היהודי, ונותנת מעין מבזקי חדשות מכל מה שמתחולל בארץ: לא רק בצפת, אלא גם בירושלים הנצורה, בגוש עציון, וכך הלאה והלאה".
לא סתם נקרא ספרו של פז: 'יציאת מצרים בימים ההם – בזמן הזה'. "יהודים בכל מיני תקופות ונסיבות הזדהו עמוקות עם סיפור יציאת מצרים", מסכם אבירם פז. וכחלק מהזדהות זו, הם שילבו את קורותיהם בתוך הסיפור, וללא ספק הרגישו היטב כיצד ההגדה של פסח רלוונטית לחייהם. אכן, בימים ההם – ובזמן הזה.