איך להסתדר עם השוויגער?

מה הפך את אותה אשה אצילית, אנושית ואהובה על הכל לאשה החטטנית, הביקורתית וחסרת הטקט? 
נכון. בהחלט ישנם יוצאים מן הכלל. כאלו שיצרו עם השוויגער קשר של קירבה וחום, לעיתים אף כזה שעולה על הקשר עם האם. אך היוצא מן הכלל מעיד על הכלל...
מרבית הכלות רואות באמו של הבעל איום מסויים ורגש של אי נעימות מציף אותן בכל מפגש או תקרית עם השוויגער.
מה בקשר הכל כך מיוחד הזה גורם לכל אי ההבנות, הביקורות הסמויות וההרגשה הכל כך שלילית נגד אותה אשה שלה אנחנו חייבים את התודה על שגידלה עבורנו במסירות את הבעל לצידו אנו חיות?
אולי תקל עלינו במקצת העובדה שזהו אחד מהסימנים המבשרים את בוא הגאולה: "בת קמה באמה, כלה בחמותה". נאמר בסנהדרין. ואכן זוהי תופעה רווחת כל כך ואם רק תפתח את הנושא, יציפו אותך מרבית הסובבים בדוגמאות אין ספור מחייהם האישיים והאומללים בגלל אותה שוויגער...
על ידי כניסה לנעליים של השוויגער, נוכל אולי להבין מהיכן נובעת המתיחות המיוחדת בקשר זה, ומשם נוכל לחתור לכיוון כמה נקודות העשויות למנוע או לפחות להחליש את התופעה המטרידה כל כך.
לא פעם תשמעו שוויעגר מתלוננת על כלתה: "היא משפיעה עליו לרעה, מאז שהוא התחתן, כבר אין לו דעה משלו. הבן האהוב שלי, שגידלתי במשך כל כך הרבה שנים לפתע עזב אותי לטובת איזו בחורה שמצא לו..אני כבר לא חשובה, כבר אין לי יכולת ביטוי. מה שהיא אומרת לו - קדוש". 
הרגשתה של אם המחתנת את בנה, שמחה ככל שתהיה באושרו, היא לא פשוטה כלל ועיקר.
הבן שלה, שעד כה היתה היא עבורו האם התומכת, המעניקה והרגישה לצרכיו,עובר לפתע לרשות אשה אחרת, המעניקה לו בעצם את אותם הדברים.
התפקיד האמהי שלה נתפס כביכול על ידי הכלה - מה שמאיים על קיומה שלה ועל הצורך בקירבה אליה. כך נוצר מצב בו האם משתדלת לעשות כל שביכולתה כדי להוכיח לעצמה שהיא עדיין חלק מחייו של בנה ולא נגרע מערכה עקב נישואיו. 
הכלה, לעומתה, חשה כי כעת זהו בעלה והיא רוצה בו במאת האחוזים. היא לא מוכנה לחלוקה כזו או אחרת. היא רוצה לדעת שבעלה רוצה בה באופן מוחלט ולא מקבל משען, עצה או תושיה במקום אחר.
וכך נוצרת תחרות סמויה שבאה לידי ביטוי בהתנהגויות אינספור המובילות לקשר הקלוקל בין הכלה לחמותה.
ניתן לראות בבירור כי במקום שבו הבעל מביע בפני אשתו שהוא אינו מתחשב בדברי אימו, וגם לדעתו מחשבותיה, התערבותה וכדו אינם מוצדקים ואפילו מזיקים, הדבר מקל מאוד על רגשות האשה, והיא מרגישה שהם יחד בחזית, שניהם בנבחרת אחת מול היריבה...
במקרה שאין זה כך, והבעל עומד בתווך בין אמו לאשתו, תחווה האשה את החוויה בעוצמה רבה יותר, ותתווסף לכך תחושה שגם בעלה לא מבין אותה.
לפעמים יש נטיה לאשה לומר הכל לבעלה: "הוא הרי בעלי, האם עלי להסתיר ממנו משהו?" אך יש לזכור כי דברים הנאמרים לבעל נגד אמו, אף אם הוא מסכים איתם, הם פוגעים ואינם נעימים.
לא פעם אני יכולה לומר על עצמי כמה מפוזרת אני, אך אם יבוא מישהו מן הצד, קרוב ופתוח ככל שיהיה הקשר בינינו, ויאמר לי את אותו הדבר בדיוק, ארגיש תחושה איומה. וכאן יש להפעיל שיקול דעת ולהתחשב גם ברגשותיו. הוא נקרע בין הרצון הכל כך עוצמתי שלאשתו יהיה טוב ובין אהבתו לאמו, והכרת התודה על כל מה שעשתה ועושה בשבילו. דבר לא פשוט כלל ועיקר. 
בשל המתח המתואר לעיל, גם דברים קטנים ופעוטי ערך, גם כאלו שלא היתה שום כוונה מוסתרת תחתיהם, מתפרשים כפוגעים, חסרי התחשבות ומעמיסים עוד אבן על החומה הניצבת בין השתיים.
משפטים תמימים מתפרשים על ידי הכלה מיד כחץ ביקורת המופנה כלפיה:
"במשפחה שלנו..." (ומה רע במה שנהוג במשפחה שלי?)
"שמעתי שאשתו של..ממש בעלבוסטא..." (ואני, לא מספיק בשבילך?) 
"ההורים של ... איזה אנשים עדינים..." (על ההורים שלי את לא אומרת כלום... ) 
שמעון שלי, ילד זהב! ... (חשבת שיקבל יהלום אבל...) 
הילדים שלי, לא עשו שום בעיות בשינה (את היית אמא מושלמת...) 
הכל עשיתי לבד... (מה את מעבידה את הבן שלי?...)
אם ניטיב לשמוע את מרבית האמירות שאנו כל כך נפגעות מהם, ונשכיל להבין כי לא בהכרח הם מיד מופנות כחרב כלפינו, נוכל לנטרל הרבה מן התחושות הלא טובות.
פשוט נאמר לעצמנו: אז מה? 
אז היא מספרת לי על בעלבוסטא אחת... אז ההורים של הגיסה אהובים עליה , זה לא אומר תמיד שיש משהו מתחת לדברים. כמו בכל דבר בחיים, הכל ענין של זוית. המתבונן מן הצד לא יוכל להבין מה היה הגורם לפגיעה בכל אחת מן האמירות מן הסוג הזה. אך גם בדברים שאינם משמתעים לשני פנים - אין ספק שהבחירה היא בידינו.
שמעתי פעם ממכרה שאמרה לי בשם אביה ז"ל: "כשמישהו אומר לך משהו או נוהג בך בדרך מסויימת,יש לך 2 אפשרויות להסתכל על כך.
את יכולה לחשוב ולייחס לו כוונות שליליות – וכמובן להיפגע. 
את יכולה מצד שני לייחס לו כוונות תמימות לגמרי, ואז להרגיש טוב.
2 הפרשנויות, אמר לה, הם בדמיון שלך. אז מדוע שלא תבחרי בדרך שתעשה לך הרגשה טובה יותר?"
הייחוס השלילי שנעשה אצלנו באופן אוטומטי מתעצם בשל העובדה שרמת הפתיחות בין הכלה לחמותה ירודה וכמעט אינה קיימת. מה שבקשר אחר יכול היה להיפתר על ידי שיחת הבהרה, שבה היה מסתבר מן הסתם, שלא היתה לאף אחד מהצדדים כוונה לפגוע, מתעצם בקשר שכזה ומגיע למצב בלתי פתיר בו כל חוט דקיק רק מוסיף לסבך..
ישנם גורמים המקשים על הענין ומעצימים את מידת המעורבות – שלרוב גובלת בהתערבות, המקשה על חיי בני הזוג. ילדים המתווספים למשפחה (לא קר לו בלי מעיל??) מגורים בקרבת ההורים או חמור מכך – בביתם.
גם זוג הנעזר בהורים מבחינה כלכלית או אף כל עזרה אחרת, יחווה יותר התערבות בנעשה או לא נעשה בנוגע לאותו תחום. חלק מן הדברים ניתן למנוע, אך חלקם ישארו מעצם קיום הקשר ויש לקחת זאת בחשבון.
דבר שיכול לעזור הוא גבול ברור, המוסכם ומיושם הן על ידי הבעל והן על ידי האשה, בין המשפחה הגרעינית למשפחות המוצא.
העברת מידע בסיסי וטכני וכמה שפחות מפורט ואישי. 
מצד שני, כדאי לדרבן את הבעל להתקשר תכופות לאמו ולהתעניין בנעשה עמה. כך יקל על הרגשתה כי בנה אהובה עזב אותה..
כמו כן, כדאי לספר ולשבח את הבעל בפני אמו, וכמובן למצוא בה את הנקודות הנפלאות שיש בו, ולהוקיר ולהעריך את העובדה שהיא חינכה אותו בדרך טובה כל כך..
כמו כל ריקוד של שניים, אם רוקדים הם בכבדות ובאיטיות ומושכים זה את זה, כך ימשך הריקוד לנצח. אך אם אחד משנה לפתע את קצב הריקוד ומתחיל לקפץ, לא נותרת בידי רעהו הברירה, אלא לשנות את ריקודו בהתאם...
ריקוד נעים.

מרב לביא – מנחת נישואין

מרצה ומנחת קבוצות וסדנאות בתחום הזוגיות

באדיבות אתר מפרי ידיה