כלל בהלכות ברכות: על שינוי מקום צריך לברך

א. יֶשְׁנוֹ כְלָל בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת: "עַל שִׁנּוּי מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ". וְהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁמִּי שֶׁבֵּרַךְ בְּמָקוֹם אֶחָד עַל אֹכֶל אוֹ מַשְׁקֶה, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר - צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְבָרֵךְ שׁוּב עַל אוֹתוֹ אֹכֶל. כִּי שִׁנּוּי הַמָּקוֹם נֶחְשָׁב לְהֶפְסֵק. וַאֲפִילוּ אִם לְאַחַר שֶׁיָצָא חָזַר לִמְקוֹמוֹ - צָרִיךְ לְבָרֵךְ שׁוּב. אוּלָם, דִּין זֶה חָל רַק עַל פֵּרוֹת וִירָקוֹת וּשְׁתִיָּה שֶׁבִּרְכָּתָם הָאַחֲרוֹנָה: "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת", וְלֹא עַל לֶחֶם אוֹ "מִינֵי מְזוֹנוֹת".

ב. וְלָכֵן, מִי שֶׁבֵּרַךְ עַל פְּרִי אוֹ עַל יֶרֶק אוֹ עַל מַשְׁקֶה בְתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהֻצְרַךְ לָצֵאת מֵהַבַּיִת לָרְחוֹב - כַּאֲשֶׁר חוֹזֵר הַבָּיְתָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ שׁוּב, כֵּיוָן שֶׁהַפֵּרוֹת וְהַמַּשְׁקֶה שֶׁבִּרְכָּתָם הָאַחֲרוֹנָה הִיא "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת" - אֵינָם קוֹבְעִים מָקוֹם לַאֲכִילָתָם. אוּלָם, אִם עוֹבֵר בַּבָּיִת מֵחֶדֶר לְחֶדֶר - אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְבָרֵךְ.

ג. מִי שֶׁנִּמְצָא כַמָּה שָׁעוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. כְּגוֹן: בַּמִּשְׂרָד בָּעֲבוֹדָה, אוֹ בַּבָּיִת, יָכוֹל לְבָרֵךְ פַּעַם אַחַת עַל כּוֹס שְׁתִיָּה "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ", וְלִשְׁתּוֹת עַל סְמַךְ הַבְּרָכָה הַזּוֹ כָל הַיּוֹם. וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא יָצָא מֵאוֹתוֹ מָקוֹם הַחוּצָה - יָכוֹל לִשְׁתּוֹת עַל סְמַךְ הַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה.

ד. מִי שֶׁמְּתַכְנֵן מֵרֹאשׁ לֶאֱכוֹל תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה. כְּגוֹן: אֲנָשִׁים שֶׁמְּטַיְּלִים וְשׁוֹתִים מַיִם בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, אוֹ מִי שֶׁמְּפַצֵּחַ גַּרְעִינִים בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ - יָכוֹל לְכַתְּחִלָּה לָצֵאת מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל, וְלֶאֱכֹל תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה בְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם וְסוֹמֵךְ עַל הַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שׁוּב.

ה. מִי שֶׁאָכַל סֻכָּרִיָּה אוֹ מַסְטִיק וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר בְּעוֹדָהּ בְּפִּיו, וּלְאַחַר שֶׁסִיֵּם לְאוֹכְלָה רוֹצֶה לֶאֱכוֹל עוֹד אַחַת - אֲפִילוּ שֶׁהַבְּרָכָה הָיְתָה בְמָקוֹם אֶחָד וְעַכְשָׁיו הוּא בְמָקוֹם אַחֵר - כֵּיוָן שֶׁכְּשֶׁהִתְחִיל לֶאֱכוֹל אֶת הַסֻכָּרְיָּה תִכְנֵן לְהַמְשִׁיךְ וְלֶאֱכֹל עוֹד סֻכָּרְיּוֹת - אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שׁוּב.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר (מִשְׁלֵי, י', לב'):

"שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת" (ג')

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁדַּוְקָא כַּאֲשֶׁר מַסְבִּירִים לָהֶם דָּבָר בְּצוּרָה הֶגְיוֹנִית הֵם לֹא מְבִינִים. לָמָּה? כִּי הַהִגָּיוֹן שֶׁלָּהֶם הוּא עָקֹם וּמְשֻׁבָּשׁ. מָה עוֹשִׂים בְּמִקְרֶה כָזֶה? שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן. צָרִיךְ לָדַעַת לְדַבֵּר לְפִי שִׂכְלוֹ שֶׁל הַשּׁוֹמֵעַ. וְהַמָּשָׁל הַבָּא יַמְחִישׁ אֶת הָעִנְיָן.

הָיָה פַּעַם כַּפְרִי בּוּר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁהִצְלִיחַ בַּעֲסָקָיו וְעָלָה לִגְדוּלָה. כְּשֶׁהִגִּיעָה בִתּוֹ לְפִרְקָהּ, הֶחְלִיט כִּי הוּא רָאוּי לְקַבֵּל אֶת הַמֻּבְחָר שֶׁבַּחֲתָנִים! הָלַךְ הוּא לְרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה וְאָמַר לוֹ: "אֲנִי נוֹתֵן אֶת הַחֲתֻנָּה, דִּירָה, רָהִיטִים וְכוּ'.. אֲבָל יֵשׁ לִי תְנַאי! שֶׁהַבָּחוּר יִתְאָרֵחַ אֶצְלִי בְשַׁבָּת וַאֲנִי אֶעֱמֹד עַל טִיבוֹ." וְהִנֵּה, הַבָּחוּר הַמְּיֹעָד שֶׁהָיָה גָאוֹן גָּדוֹל הִגִּיעַ לְשַׁבָּת, וּבְאֶמְצַע הַסְּעוּדָה כְּטוֹב לֵב בַּעַל הַבַּיִת בַּיַּיִן פָּנָה לַבָּחוּר וְשָׁאַל: "אֱמוֹר נָא לִי, אָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּפִילָה: אֵין מַדְלִיקִים.. לֹא בְּאַלְיָה וְלֹא בְחֵלֶב נַחוּם", וְהִנֵּה לֹא מוּבָן מָה פִשְׁעוֹ שֶׁל נַחוּם שֶׁלֹּא מַדְלִיקִים נֵרוֹת שַׁבָּת בַּחֵלֶב שֶׁלּוֹ?" הַבָּחוּר הָיָה בְהֶלֶם, אַךְ הֵחֵל לְהַסְבִּיר לוֹ: "צָרִיךְ לִקְרֹא אֶת הַמִּשְׁנָה אַחֶרֶת: אֵין מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב. נְקוּדָה. וְאַחַר כָּךְ הַהֶמְשֵׁךְ: נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר וְכוּ'.." בָּעַל הַבַּיִת הִתְרַגֵּז מְאֹד! "מָה? אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לִקְרֹא?! תִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ! אֲנִי מִתְפַּלֵּל כְּבָר שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה!" כַּמּוּבָן שֶׁבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הַבָּחוּר הִתְנַדֵּף מִשָּׁם בִּמְהִירוּת.

בְּשַׁבָּת הַבָּאָה שָׁלְחוּ לוֹ אֶת הַבָּחוּר הַמְּבַדֵּחַ בְּיוֹתֵר בַּיְּשִׁיבָה. וְשׁוּב בְּעֶרֶב שַׁבָּת שָׁאַל בָּעַל הַבַּיִת אֶת אוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה. וְהַבָּחוּר עָנָה: "כָּתוּב בַּתּוֹרָה "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נַחוּם", מִיהוּ נַחוּם הַזֶּה? הוּא הָיָה מוֹכֵר נֵרוֹת בְּמִצְרַיִם, וּבְמַכַּת חֹשֶׁךְ כֻּלָּם קָנוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת וּמִזֶּה הִתְעַשֵּׁר. וְלָכֵן הוּא לֹא הָיָה רוֹצֶה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵצְאוּ מִמִּצְרַיִם. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ - גָּזְרוּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת לֹא לְהַדְלִיק בְּנֵרוֹת הַחֵלֶב שֶׁלּוֹ!" וְהֶעָשִׁיר קָפַץ: "אוֹ! סוֹף סוֹף בָּחוּר כִּלְבָבִי! אַתָּה נָבוֹן וְחָכָם וְאַתָּה תִתְחַתֵּן עִם בִּתִּי", מִכָּאן לוֹמְדִים שֶׁעִם כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְדַבֵּר בִּשְׂפָתוֹ