"ריחפתי בחושך בלי גוף": ליאור התעורר ממוות קליני, לחיים חדשים

"...לפתע התחלתי להזיע, והרגשתי איך שריפה עזה תופסת לי את בית החזה, ומשתלטת על כל הגוף. כמי שעבר קורס מע"רים (מגישי עזרה ראשונה) צבאי – מהר מאוד הבנתי שאלו הסימנים של התקף לב", במילים אלו פותח ליאור לב את מכתבו המרגש, בו הוא מגולל את נס ההשגחה המדהים שאירע עמו, לפני כשמונה שנים.

זה קרה באחד מצהרי יום שישי קייצי. לב (40) היה אז בדרכו מהעבודה הביתה, אחרי משמרת ארוכה ומייגעת ביחידת השיטור הקהילתי בעירו. "הייתי מאוד עייף, אבל ידעתי שמשמרת שנייה מחכה לי, שכן הבטחתי לאישה ולילדים שכשאני מגיע הביתה – נלך יחד לבריכה".

לא הייתה לו כוונה לאכזב אותם. הוא עמד בהבטחה שלו, והמשפחה הלכה לבריכה כמתוכנן, ונהנתה בה כהוגן. "הייתי אז חילוני לגמרי, אבל קידוש בערב שישי – היה חוק בל יעבור אצלנו", משחזר לב. "בעיצומן של ההכנות לשבת, סיכמתי עם אשתי שאני הולך לנוח והיא מעירה אותי כשמגיע זמן הקידוש". וכך היה.

אלא שכאשר ביקש לקום מהמיטה, הרגיש כאבים קלים ביד שמאל – שתוך כמה דקות הפכו לכאב חד, חזק ובלתי נסבל. "ניסיתי להזיז את היד, אבל לא הצלחתי. זיעה קרה כיסתה את כולי, ובין רגע – הרגשתי שגל של שריפה עזה, תופס לי את בית החזה ומתפשט במהירות לכל הגוף. כמי שמכיר את הנושא מקרוב, וגם עבר בעצמו קורס מע"רים, הבנתי שמה שאני חווה זה בעצם סוג של התקף לב".  

הוא התיישב על הספה באפיסת כוחות כשהוא נוטף מים, ולא מסוגל לדבר. אשתו נבהלה, וניגשה לטלפון, במטרה לחייג לרופא. אך לב עצר אותה בהינף יד אחת, נשם עמוקות ואמר לה בשקט: 'אין זמן, אני חייב להגיע למד"א'. כמי שאחזו אמוק, הוא מצא עצמו מתניע את הרכב, ונוסע במהירות האפשרית - לסניף מד"א הקרוב. "כשנכנסתי לשם, ראיתי אצל הרופאה זוג חרדים שהיו שם עם בנם. לא דיברנו בינינו, אבל כשהרופאה ראתה אותי - היא ביקשה מהם רשות להתפנות אליי בדחיפות, ומיד חיברה אותי למכשיר א.ק.ג".

בד בבד לבדיקה בא.ק.ג – מיהרה הרופאה והזמינה ניידת טיפול נמרץ בעבורו. גם היא הרגישה שהזמן קצוב, וחייבים לפעול מהר – לפני שיהיה מאוחר מדי חלילה. "בניידת חיברו אותי הפראמדיקים למוניטור ודיפריבלטור, ותוך כדי התקשרו לאשתי והודיעו לה שברגעים אלה ממש אני חווה התקף לב, וצריך לפנות אותי לסורוקה. תוך שתי דקות הגיעה אשתי למקום, ונסענו לשם ביחד".

"מנהרה ארוכה של חושך, ואני מרחף בתוכה בלי גוף"

כבר בדרך הרגיש לב איך הכאב מפלח את ליבו, ומאיים לבלוע אותו חיים, חלילה. הוא צעק ובכה, והיכה בחוזקה באגרופיו – בספסל עליו ישב הפרמדיק. אך דבר לא עזר. גם לא זריקת המורפיום שהפרמדיק מיהר לתת לו. "זה לא עשה לי כלום, חוץ מעקצוץ מעצבן ברגליים. זה לא הועיל במאומה לכאב שחשתי ביד ובחזה. פתאום, בתוך כל הערפול הזה, אני שומע את הפרמדיק משוחח בטלפון עם הרופא התורן. רק מאוחר יותר הסתבר שה' עשה איתי חסד גדול, ומהשמיים זימן שדווקא באותה שבת – זו תהיה התורנות של כל הרופאים הבכירים, והמצנתרים המומחים".

באורח ניסי לחלוטין, הבחין הפרמדיק בהפרעות הקצב של לב, והתעקש עם הרופא התורן שלא להוביל אותו לחדר המיון, אלא ישירות לטיפול נמרץ. הרופא מצדו, לא מיהר לאשר את הבקשה. הסיבה: הוא התקשה להאמין שלבחור בן 32, יכולות להיות הפרעות קשות כאלה, כפי שהפרמדיק תיאר באוזניו. 'אולי אתה טועה', אמר לפרמדיק, אך זה לא התייאש והתעקש לדבוק בהחלטתו.

"לעולם לא אשכח את המילים של הפרמדיק הזה, ואת הצורה שבה הוא נלחם על חיי, פשוטו כמשמעו. 'אני לא מוכן לקחת את הסיכון שיקרה לו משהו בדרך למיון', הוא אמר לרופא. 'אני מגיע אליכם לטיפול נמרץ, ותחליטו אתם מה לעשות איתו. מקסימום, אם לא מדובר בהתקף לב – תחזירו אותו בחזרה למיון'. מרוב שכאב לי באותם רגעים, לא יכולתי אפילו להודות לו על זה".

ליאור ממשיך ומתאר את מסכת הייסורים שעבר. "אני זוכר שהגענו לטיפול נמרץ, והכניסו אותי לחדר מספר שש. חיברו אותי לכל מיני כבלים ומכשירים, ואז – הזריקו לי חומרים שונים דרך הבטן, שתפקידם להמיס את קרישי הדם.

"פתאום, בבת אחת, הרגשתי סחרחורת איומה ועצמתי את עיניי. חושך. זה כל מה שראיתי. מנהרה ארוכה של חושך, ואני מרחף בתוכה בלי גוף. זה היה רגע מפחיד מאוד, שגם אחרי שהתעוררתי מהחוויה - היה לי כואב להיזכר בו. לא ראיתי כלום, גם לא את הגוף שלי. רק הרגשתי שאני טס בצורה מסחררת בתוך חלל שחור וארוך".

הרב בדק את המזוזה בחדר - והזדעזע

בתוך הכאוס הקיומי שנוצר באותן דקות, ליאור לא שמע כיצד הרופאים נאבקו על חייו כשהחלו בפעולות ההחייאה, בעזרת מכות חשמל. כל מה שיכל להרגיש זה המון בלבול, וכאב. "אחרי שלוש מכות חשמל בערך, התעוררתי ושאלתי איפה אני נמצא, והאם אני מת? הייתי מאוד מטושטש, והרגיש לי כאילו ישנתי בערך 500 שנה, בזמן שבפועל זה היה כדקה וחצי", מספר לב.

לשאלתו האם הוא מת, השיב הרופא בחיוך, 'עוד לא, אבל אתה מנסה'. כנראה שזו לא הייתה תשובה מוצלחת ביותר, שכן שניות אחדות לאחר מכן – הריטואל חזר על עצמו בפעם השנייה. בפעם הזו, הרופאים כבר הבינו שצריך 'לגמור' עם המשחקים, והריצו אותו לחדר הניתוחים. שם עבר ליאור בן ה-32 צינתור. "ברוך ה', הרופאים הצליחו לפתוח שתי 'סתימות' שהיו בעורק הלב, כך שלא הזדקקתי לניתוח מעקפים. מיד אחרי הצינתור הרדימו אותי 'כדי שהלב ינוח', והתעוררתי רק במוצאי שבת.

"כשפתחתי את העיניים והתחלתי להתאושש, הרופא ניגש אליי, נעמד ליד מיטתי ובחיוך גדול אמר: 'זה נס גדול שאתה איתנו, לא כל אחד זוכה להתעורר אחרי דום לב. קיבלת את החיים במתנה'. אשתי ששמעה את המילים האלה, החליטה להתקשר לרב העיר שבה אנחנו גרים, נתיבות, ולספר לו את הקורות אותי. מיד אחרי שהשתחררתי מבית החולים, הרב הגיע לבקר אותי בביתי. הוא בדק לי את המזוזה של החדר – והזדעזע למראה עיניו".

במזוזה, גילה הרב שיש חיבור בין האות ל לאות ב – במילה 'לבבכם'. פלא שלב, סבל דווקא בלב? פתאום הכל הובן – אין מקריות. "ברוך ה', הקב"ה ריחם עליי והחזיר אותי לחיים. אמנם הלב שלי לא בריא, אבל ברוך ה' – השבח לאל, אני חי! ובאותה שנה שבה הכל קרה – גם נולד לי עוד בן. אם אלו לא ניסים, אז מה כן?

"בעבר היה לי קשה לעכל את מה שעברתי. לא הבנתי את גודל הנס שהבורא יתברך עשה איתי, וש'המכה' היא בעצם איתות - כדי שאשוב מדרכיי הרעות, ואפסיק לחלל שבת". מאז, לב קיבל על עצמו בלב שלם – את עול מלכות שמיים, והוא משתדל לא רק לשמור על השבת אלא אף לקיים את יתר המצוות, בשמחה ובאהבה. "אני מקבל על עצמי באמונה שלימה את מה שעברתי ואת הנזק שנגרם ללב, ויודע שהכל לטובה". 'רחמנא ליבא בעי' – הקב"ה רוצה את הלב. אל תחכו שהוא ייקח אותו – תנו לו אותו בעצמכם.