זהירות, נגרר!

מה מורכב הוא האדם, אשר פעמים רבות אור וחושך משמשים בו בערבוביא.

האדם – כבריאה. כשם שהיממה מחולקת לשעות אור ושעות חושך כך נפש האדם. אלא מה? שגם אצל האדם ישנם זמנים שהאור והחושך משמשים בו בערבוביא כשם שבמהלך היממה ישנם זמני דמדומים ושקיעות...

אחת הדוגמאות המרתקות למצב פרדוכסלי זה, הוא משפט שלמה המפורסם. נחזור על הסיפור למי שלא זוכר אותו ממבחן הבגרות בתנ"ך.

שתי היולדות הטריות אשר עברו את תהליך ההתאוששות זו לצד זו לא שיערו בנפשן כיצד תסתיים תקופת הלידה. אחת היולדות נרדמה על תינוקה הרך בלא כוונה, וזה הקטן מצא את מותו.

כשהאם התעוררה וגילתה את הנורא מכל, החליטה לעשות מעשה אשר לא יעשה – נטלה את בנה המת, העבירה אותו לעריסת חברתה ולקחה אליה את הילד החי...

סוג של טרייד אין, החלף ישן בחדש...

עם שחר, מתעוררת האישה השנייה כדי להניק את בנה ולהפתעתה היא מגלה את הילד מוטל בעריסתו ללא רוח חיים... היא לא ידעה את נפשה מרב צער ויגון ולא הפסיקה לבכות. לפתע היא שמה לב כי הילד המת כלל לא דומה לבנה האמיתי... ולאחר מבט לילד השני, החי, היא אומרת – הא! הנה בני האמיתי, בני חי ובנך המת, הביאי את בני! האישה השנייה - מכחישה הכול! בני חי ובנך המת... אין מה לדבר...

אין ברירה, הן הולכות לשלמה המלך, החכם מכל אדם, שיכריע כדת מה לעשות בריב משונה זה...

כל הנוכחים במשפט חיכו למוצא פיו של שלמה – וכשהפסק הופיע כולם הוכו בתדהמה – "גזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת!"...

כששמעה האם האמיתית את "גזר" הדין היא נחרדה וזעקה – לא!! אני מוותרת על הילד, העיקר אל תגזרוהו! ואילו האישה השנייה אמרה – טוב מאוד! בואו נגזור את הילד! שלמה שומע את תגובתן - בדיוק לרגע הזה הוא חיכה, ואז הוא מודיע בנחרצות – האישה שהתנגדה לגזירת הילד, היא האם האמיתית – תנו לה את בנה...

עד כאן הסיפור המפורסם אשר מופיע בספר מלכים א, פרק ג.

וכאן אנו מגיעים לנקודת האור והחושך שבאדם. בנפשו של כל אדם מוטבע כוח הטבה ונתינה. אבל זה ברור שאין לו כוח הטבה עד כדי מסירות נפש אלא רק לבניו שלו. כאן, אצל האישה הגוזלת – כוח ההטבה שבה היה כל כך חזק והיא הייתה מוכנה למסור ולהשקיע את חייה עבור ילד שהיא יודעת שהוא לא באמת שלה. נו, כוח הטבה כזה עצום – אפילו על חשבון גזילת ילד מאימו... אין דבר אכזרי יותר מזה... שני הכוחות ישנם כאחד בקרב האדם, יכולה היא להיות אכזרית כל כך, לגזול ילד מאימו, כדי שיהיה לה עם מי להיטיב... אור וחושך בערבוביא...

וכאן אנו מגיעים לנקודה מעניינת:

שלמה ערך מבחן, מבחן שאכן הוכיח לכולם את האמת.

השאלה היא כיצד סמך שלמה על תשובתו "גזרו את הילד" שתוציא לאור את האמת, זה היה די ברור שהאם האמיתית תתנגד, ומן הסתם שתוותר על בנה ובלבד שיישאר בחיים שהרי רחמיה מרובים עליו לאין שיעור, אך כיצד היה בטוח שהאישה הגוזלת תסכים לכך, ואף שהייתה אכזרית מאוד כלפי האם מי אמר לו שהיא תתאכזר גם כלפי הילד? להפך, היא הראתה שהיא חפצה בטובתו?התשובה טמונה בפרשתנו, פרשת בחוקותי. הבורא אומר "ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה, ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצוותי להפרכם את בריתי" (דברים כו). המעיין רואה שהתורה מזכירה שבעה שלבים – וכמו שכותב רש"י: "ולא תעשו" - משלא תלמדו לא תעשו, הרי שתי עבירות. "ואם בחוקותי תמאסו" - מואס באחרים העושים. "משפטי תגעל נפשכם" - שונא החכמים. "לבלתי עשות" - מונע את אחרים מעשות. "את כל מצוותי" - כופר שלא צויתים. "להפרכם את בריתי" - כופר בעיקר. הרי שבע עבירות, הראשונה גוררת השנייה וכן עד השביעית ואלו הן, לא למד, ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצות, כופר בעיקר".

עברה גוררת עברה זהו חוק רוחני! ומ"לא תשמעו" אפשר להגיע ל"הפר את בריתי"...

הרעיון בא לידי ביטוי במקומות רבים נוספים, נזכיר אחד מהם – "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר וחיללת את שם אלוקיך אני השם". (ויקרא יט, יא). רש"י מבאר את סדר הדברים: "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תשבעו - אם גנבת סופך לכחש, סופך לשקר, סופך להישבע לשקר".

זו חכמת שלמה. שלמה ידע שפעמים כשהאדם במצב של נפילה רוחנית – עלול הוא ליפול עד התהום! הוא היה בטוח שכשהאישה במצב של גזילת ילד מאימו היא תסכים גם לגזור אותו, ומתהום של גניבת הילד תדרדר עוד ועוד עד לרציחת הילד.

ידיעה זו כל כך חשובה עבורנו, בני האדם.

אסור לנו לתת לכדור השלג להידרדר ולהתגלגל במורד ההר ולהתעבות למימדים אדירים, בואו נעצור אותו כשהוא בראש המדרון, כשהוא קטן, זה הרבה יותר קל...