כל דור והמבול שלו, כל דור והתיבה שלו: דבר תורה לפרשת נח

הגזירה נגזרה, ואלוקים עתיד להוריד מבול לעולם, כדי לנקותו ולטהרו.

האנושות כולה עתידה להימחק, מלבד נח – עליו אמר אלוקים "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" - בניו ונשותיהם.

כיצד משפחתו של נח אמורה לשרוד את המבול? על ידי התיבה. בורא עולם מצווה את נח לבנות תיבה: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה. וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו, יד), והתורה אף כותבת את מידתה המדויקת ואת העיצוב האדריכלי הפנימי.

אין ספק, שהתיבה, חזקה וחסונה ככל שתהיה, אינה מסוגלת לשרוד את המבול באופן טבעי. המבול הרי מחה את היקום לחלוטין, וכפי שכותב רש"י: "אף שלושה טפחים של עומק המחרשה נימוחו וניטשטשו" (בראשית ו, יג). וכי רק את התיבה המבול אינו מסוגל למחות?

כשנח בנה את התיבה, הוא ידע בבירור, שלא התיבה לכשעצמה היא זו שתציל אותו, אלא רצון האלוקים בלבד. רצון הבורא זהו "קרש ההצלה" היחידי, המסוגל להציל את האדם מפני המבול, דור דור והמבול שלו.

לכן מדגישה התורה בסיום בניית התיבה: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים, כֵּן עָשָׂה" (בראשית ו, כב). כשנח בנה את התיבה, הוא לא חשב היכן למקם את הבורג כדי שהתיבה תחזיק מעמד טוב יותר, אלא היכן למקם את הבורג ובכך לקיים את רצון השם במלואו.

כשהשם מצווה אותנו ציווים מעין אלו, רשאים אנו להתעלם משיקולים אנושיים ומסימני שאלה. נח עשה ככל אשר ציוה אותו הבורא, וזה מה שהציל את חייו.

התורה מספרת על תיבה נוספת שהצילה את האנושות – תיבת משה. פרעה גזר "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו", וכשמשה נולד, אחותו הניחה אותו בתוך תיבה – "וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת, וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב, ג).

מה חשבה מרים?

וכי פעולה זו אמורה להציל את משה?

אולי תניני היאור יטרפוהו?

ואולי ימות חלילה מהתייבשות בחום המצרי?

מן הסתם בצבצו למרים סימני שאלה אלו, אולם היא הרשתה לעצמה להתעלם מהם ולחשוב מה רצונו של הבורא כעת, מה אני יכולה לעשות עכשיו, ברגע נתון זה.

היא עשתה מה שמוטל עליה – השתדלות.

היה ברור לה, שכשהיא עושה את מקסימום המאמצים שלה, בורא עולם יעשה את שלו ולכן: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (ד). היא התייצבה והמתינה לשלב הבא, לשלב בו היא יודעת שהעניינים מחוץ לשליטתה.

את המשך הסיפור כולנו מכירים – משה, אבי הנבואה, ניצל "בזכות" התיבה הקטנה ששטה על המים. 

על האדם לעשות את מה שמוטל עליו, ורצונו של הבורא הוא זה שיחרוץ את הגורל.

מי יודע מכמה "מבולים" היינו יכולים להינצל, לו היינו בונים לעצמינו תיבות.