קן של רחמים

נאמר בתורה: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".

הנה עובר אורח, הצועד בדרכו ימים ארוכים. אוכל מאשר לקח עמו לדרך ומאשר פוגש עצי מאכל של הפקר בצדי הדרכים, כגון תאנים ורימונים, או ניזון מעופות שצד בדרכו, כגון חוגלות וכדומה. והנה מוצא הוא אם רובצת על אפרוחיה. מדוע לא יקחנה למאכלו ככל בשר מאכל אחר?

אולם הדבר יובן על פי המסופר בספר מלכים, שכאשר הוכו חיילי ארם בסנוורים והנביא אלישע הובילם כשבויים אל מלך ישראל, שאל אותו המלך: "הַאַכֶּה אַכֶּה, אָבִי? וַיֹּאמֶר: לֹא תַכֶּם. הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה? שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם". ואכן, המלך שמע לעצתו: "וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם" (מלכים ב' ו, כא-כב)

והדבר דורש הסבר. הלא מדובר באויבים שבאו להילחם ורק בדרך נס לא הצליחו במזימתם, ומדוע לא להורגם? התשובה נמצאת בדברי אלישע: "הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה?" כלומר, אילו דרך מלחמה היית הורגם, היה מעשה ההריגה כדין. אולם כאשר אתה קם על שבויים והורגם, כאשר הדבר לא נעשה לשום תועלת, הרי אתה מחנך עצמך לאכזריות.

וכך גם בענייננו. הלוכד עוף, רשאי לאוכלו לאחר הכשרתו כהלכה. אולם המנצל את מסירות האם לבניה, היא "רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים" ואינה בורחת על אף שאדם מתקרב אליה, משום מסירותה ואחריותה לצאצאיה. אם הוא לוקחה, הרי אדם זה המנצל את טוב לבה ומסירותה של האם ושוחטה, מחנך את עצמו לאכזריות. שהרי היא רואה בעיניים כלות את אויבה מתקרב אליה, היא פוחדת ונבעתת מפניו אך אינה בורחת משום מסירותה לאפרוחיה או ביציה. היכן הלב והרחמים לקחתה בדרך זו ולשוחטה? לכן "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם", ראשית שלח את האם כדי שלא תראה בלקיחת בניה ותצטער, ורק לאחר מכן "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ".