מתי והיכן חוששים לערלה

א.  להלכה, אף שבימינו אין כל היהודים מכונסים ויושבים בארץ ישראל, ולכן חובת הפרשת תרומות ומעשרות בזמן הזה נוהג רק מדברי חכמים ולא מדין תורה, מכל מקום חיוב ערלה גם בזמנינו זה מדין תורה. ארץ ישראל לענין ערלה, הוא כל השטחים הן שנכבשו רק ע"י עולי מצרים והן שנכבשו גם ע"י עולי בבל. ויש שכתבו שבשטחים שנכבשו רק ע"י עולי מצרים ולא ע"י עולי בבל, ערלה נוהג בימינו רק מדברי חכמים ולא מדין תורה.

ב.  למעשה אין להקל באף שטח משטחי ארץ ישראל היום, כולל בגבול הצפוני. להוציא את העיר אילת וסביבותיה (היישובים: קטורה, גרופית, יטבתה, סמר, אליפז וחבל אילות) הנמצאים בגבולה הדרומי של ארץ ישראל, שדינם כחוץ לארץ גמור לכל ענייני מצוות הארץ, כולל לדיני ערלה שנוהג שם רק מהלכה למשה מסיני (וספק ערלה שם נידון לקולא וכפי שיוסבר לקמן).

ג. הגם שבחוץ לארץ יש מצוות התלויות בארץ שאינן נוהגות שם כלל, כגון הפרשת תרומות ומעשרות, מכל מקום, דיני ערלה נוהגים גם בחוץ לארץ, ודין זה הוא "הלכה למשה מסיני".

ד. "ספק ערלה" הוא כגון שיש לו ספק על עץ מסוים אם הוא עדיין בשנות הערלה, או כבר עברו עליו שנות ערלה, או שהוא נמצא ליד שטח של עצי פרי, והוא איננו יודע אם עברו עליהם שנות ערלה או לאו, כל ספק כזה, נידון לחומרא בגידולי ארץ ישראל, שספק ערלה אסור. ומאידך בחוץ לארץ מותר. ולכן בחוץ לארץ אף אם הוא יודע שיש לנכרי המגדל פירות שעדיין בשנות הערלה, וירד הגוי לשטח וחזר עם הפירות (והיהודי לא ראה את הקטיף עצמו), מותרים הפירות באכילה, כיון שספק ערלה בחוץ לארץ לקולא. והדין הוא שבכל סוגי הספיקות לקולא, הן בספק בדין, כגון על סוג עץ מסוים אם נידון כפרי או ירק, והן ספק במציאות, כגון שיש ספק אם עברו שנות ערלה על העץ.

ה.  דיני ערלה נוהגים גם בעצי פרי השייכים לנכרי הן בארץ ישראל והן בחו"ל. ומכל מקום בספק ערלה אצל נכרי, יש שכתבו להקל.