מה קורה לאחר המוות?
מאז ומעולם סיקרן המוות את אנשי העולם. מה קורה לאחר שנפרדת הנשמה מהגוף? האם אמינות העדויות בדבר המעבר במנהרה והמפגש עם ישות של אור חמה ונעימה? האם הנפטרים אכן פוגשים את קרוביהם שנפטרו?
- הרב זמיר כהן
- כ' חשון התשע"ד
ההגדרה המדעית למוות היא צירוף כל הפרטים הבאים: דום לב, העדר פעילות מוחית - אין גלי מוח, הספקת חמצן לתאי המוח פוסקת, ירידה בטמפרטורת הגוף, ושיתוק עולם התחושות. על פי סקר ענק של מכון ´´גאלופ" בארה"ב, כשמונה מליון אמריקנים שבו לחיים לאחר שמתו מוות קליני.
בעולם כולו מוערך מספר האנשים אשר שבו לחיים לאחר מוות קליני בכשלושים מליון (!) איש. המפליא הוא שרובם ככולם מדווחים על חוויות דומות אשר חוו בעת תהליך מותם. חלקם אף יודע לספר על שהתרחש בסביבה הקרובה וגם הרחוקה של גופתם המתה. המספר הרב בדורנו של השבים לחיים מוסבר על ידי פרופסור קנט´ רינג, פרופסור לפסיכולוגיה תודעתית באוניברסיטת קונטיקט ומייסד מחלקת חקירת ´´תופעת כמעט מוות" באוניברסיטה, בכך ש"טכניקות ההחייאה החדשניות בזמנינו החזירו אנשים רבים ממצב של כמעט מוות אל החיים"
יש חיים אחרי המוות, טוענים - בפעם הראשונה - אנשי מדע רופאים ופסיכיאטרים שחקרו במשך שנים ארוכות חולים שנחשבו מבחינה רפואית למתים, וחזרו אחר-כך לחיים. הם מצאו קווים משותפים בסיפוריהם המעידים, לדבריהם, כי המוות אינו חידלון.
ד"ר ריימונד א. מודי, רופא צעיר המתמחה בפסיכיאטריה ובעל תואר בפילוסופיה מאוניברסיטת ווירג´יניה מביא בספרו ´´חיים לאחר החיים" שיצא לאור לאחרונה, עדויות של אנשים ש"ראו את המוות"; חולים קשים או פצועי-תאונה שהוכרזו מתים, אך נשארו בחיים כ"ניסים רפואיים" הם מספרים על ניסיונם בוואריאציות שונות, אך אלמנטים מסוימים משעות או רגעי ´´הפטירה" חוזרים בכל הסיפורים: מנהרה אפילה, אור גדול וחזק ומפגש עם ´´ישות" שופעת אהבה ללא קץ. הישות דיברה עמם בדרך של העברת מחשבות. הם ראו את כל קרוביהם וידידיהם שנפטרו לפניהם באים לקראתם, וכן תמונות מהירות אך ברורות, מחייהם, וכולם, בלא יוצא מן הכלל, היו מסוגלים לראות ולשמוע את כל הנעשה סביב גופם הגשמי שעזבו ´´למטה", כולם סיפרו לפרטי פרטים על שולחן הניתוחים עליו ´´נפטרו", או על המכונית המרוסקת בה ´´נהרגו", פרטים מדויקים עד לפרט הרפואי הקטן ביותר. הרופאים שטיפלו בהם אינם מבינים איך קלטו את אותם פרטים בשעה שהיו מתים לפי כל כללי הרפואה - ללא דופק, ללא נשימה וללא גלי-מוח.
´´ידעתי שאני נפטרת", סיפרה אשה ש"נפטרה", ´´אך לא יכולתי לעשות דבר, כי אף אחד לא שמע אותי. יצאתי מתוך הגוף, אין לי ספק בכך, כי ראיתי את גופי מונח על שולחן הניתוחים ושמעתי את הרופאים ´´מוותרים" עלי. הרגשתי נורא, כי לא רציתי למות. פתאום ראיתי אור. הוא היה עמום תחילה אך התחזק. זה היה אור עצום, קשה לתארו. הוא עטף את הכל, אך לא סינוור אותי ויכולתי להמשיך לראות את חדר-הניתוחים. כשהאור הגדול היה עלי, או יותר נכון כשהייתי בתוכו, לא הבנתי מה קורה, אך כשהאור שאל אותי אם אני מוכנה למות, היתה לי הרגשה כאילו שאני מדברת עם אדם. אך זה לא היה אדם. זה היה האור שדיבר... שהתקשר. ידעתי שהאור יודע שלא הייתי מוכנה למות. היתה לי הרגשה כאילו אני נבחנת. הרגשתי כל-כך טוב. הרגשתי ביטחון ואהבה. קשה לתאר...קשה להסביר"
עדה נוספת, סוזי הולדה, מתארת את ´´כמעט המוות" שלה כך: ´´הוחשתי לבית חולים בחודש החמישי להריוני מכיוון שהייתי חולה מאוד. הרופאים היו בלחץ והחליטו על ניתוח קיסרי דחוף, אולם אני הייתי חסרת דאגה. אני חושבת שבשלב הזה כבר גמלה בליבי ההחלטה להסתלק... לאחר מכן אני זוכרת, שאיבדתי את ההכרה. הדבר הבא שאני זוכרת הוא שאני מביטה מעל גופי, כשאנשים רכונים מעליו. אחר כך ראיתי עיגול מקרין אור לבן, ובתוכו אור כחול, ומצאתי את עצמי נשאבת לתוך האור הכחול. שלווה רוגע ויופי מוחלטים הקיפו אותי. התחושה היתה כמו לצוף. נשאבתי עמוק לתוך מנהרה, שבקצה היה אור, ובתוכה שמעתי קול מדבר אלי: ´האם את באמת חושבת שעשית מה שהיית צריכה לעשות? האם את מתכוונת להשאיר את ילדך סימון בן השלוש לבדו?´ הקול הזה חזר על עצמו ברכות שוב ושוב. חשבתי לעצמי: ´אילו אנשים ידעו באמת מהו פירושו האמיתי של המוות, הם לא היו פוחדים, מכיוון שאין זה משנה מה קורה לגוף שלך, אתה אינך נמצא בו. הבנתי שאני עומדת לפני רגע הבחירה. יכולתי להמשיך לתוך האור, אך מצאתי את עצמי נשאבת בחזרה. היה מין רעש כזה, ופתאום מצאתי את עצמי בתוך הגוף שלי, כשמסביבו אינפוזיות והמולה גדולה".
מי שחוקרת כבר שנים ארוכות וברצינות רבה מאוד את הנושא היא הפסיכיאטרית האמריקאית הנודעת אליזבת קובלר-רוס, ´´אני יודעת מעבר לכל צל של ספק, כי החיים ממשיכים לאחר המוות הפיזי", כך מסכמת רוס מחקר של למעלה מ - 20 שנה. מטבעי אני מאוד סקפטית, ועל כן בחנתי בקפידה כל היבט של החוויה הזו. גיליתי, למשל, שאנשים שמגופם נקטעו אברים, סיפרו כי כשעזבו את גופם, כנשמות שוב היו שלמים. יתר על כן, עיוורים מלידה תיארו בפני בדיוק מדהים מה לבשו האנשים שהיו בחדר בו גופם היה מונח, אילו תכשיטים ענדו ומה עשו. זה הרי בלתי אפשרי! כיצד הם יכלו לדעת זאת?"
קובלר-רוס אינה רואה כל צורך או טעם לשכנע אנשים אחרים באמיתות התופעה. ´´אלו שפתוחים לשמוע - ישמעו, ואלו שאוטמים את אוזניהם - יזכו להפתעה..." היא פוסקת.
חקר תופעת ה"כמעט מוות" מצביע על אלמנטים רבים המשותפים למיליוני עדים (30 מיליון!) מכל קצוות כדור הארץ. התיאור הראשוני והמשותף לכולם הוא ריחוף מחוץ ומעל לגוף הפיזי. העדים מספרים, כי היו ערים לכל האירועים שהתרחשו סביבם. לאחר מכן רובם מתארים הימצאות בסביבה מוארת ובעלת יופי פנימי ´´וגלישה" דרך מנהרה חשוכה לעבר אור בהיר ורבים מספרים על קול שדיבר אליהם. נכים סיפרו על תחושה של השתחררות מכבלים, וכמעט כולם ציינו את היעלמות הפחד האנושי מאותו דבר מסתורי הקרוי ´´מוות" חוקרי התופעה מצביעים בראש ובראשונה על העובדה, כי לא ייתכן שאלמנטים זהים יחזרו בעדויות של מיליוני אנשים, אלא אם כן אכן חוו כולם משהו אמיתי.
ספר מרתק בשם ´´חיים", אשר ראה אור השנה בגרמניה המערבית ושובה שם לבבות צעירים ומבוגרים כאחד, טוען כי האדם המודרני בן המאה ה-20, אמנם שואל את עצמו שאלות כמו: ´´מאין אני בא" ו"לאן אני הולך", אולם מכיוון שנקודת המבט שלו על החיים היא חומרית בלבד, הוא נוטה להתחמק מנושא המוות, ואף מפתח פחדים וחרדות בקשר לכך.
החיים הארציים, קובע הספר, הינם רק חלק מן החיים האמיתיים. הם תחנת ביניים במסע הנשמה. זוהי תקופת לימוד עבור הנשמה, אשר חודרת לגוף הפיזי ברגע הלידה וקשורה אליו עד למוות, שאינו אלא כהסרת בגד מהגוף. לעיתים הנשמה יוצאת מן הגוף, במיוחד בעת שינה עמוקה ובמצב של חוסר הכרה. אולם בניגוד למוות, במצבים אלו היא עדיין מחוברת לגוף בחוט דק של אנרגיה.
יוהה שנל, תרפיסטית מגרמניה, מספרת כי במשך 20 שנה היתה עדה לתהליכי מוות רבים, ותמיד לאחריהם היתה מסוגלת להבחין בהעתק אנרגטי של המבנה האנושי הלובש צורה מעל הגוף הפיזי בו כבו החיים.
אחת העדויות המעניינות ביותר היא של החוקרת קובלר-רוס, אשר עברה בעצמה חוויה של ´´כמעט מוות" ´´יש הבדל גדול בין חקר עדויות של אנשים אחרים לבין התנסות אישית", היא אומרת. ´´בצחוק אני אומרת לעצמי, שהמקרה שלי היה יפה יותר מכל אותם 20,000 מקרים שחקרתי. אחרי שהיית פעם אחת בתוך האור הזה וחווית את הרוגע והאהבה, זה משנה לחלוטין את כל ערכיך ואת איכות חייך"
ועוד מן העתונות ´´מעלי היה האור הבהיר ביותר שראיתי אי פעם. לאחר מכן הופיעה היישות הזו וסימנה לי בלי מלים להביט למטה. ראיתי שם כדור בגודל של כדור טניס בערך, הסובב לאיטו בחלל. ידעתי שאצטרך לשוב למקום הזה. כשנעתי לכיוונו, הוא נעשה גדול יותר ויותר. לא רציתי לחזור אליו, רציתי להשאר במקום בו הייתי - בחלל, ולהמשיך הלאה. כיום אני מבין, שהיה זה כדור הארץ. ראיתי אותו על כל צבעיו. זה היה הרבה לפני שהיו תצלומים מהחלל."
קטע זה הוא מעדות אותנטית של ג´ויל פריד, קפטן בדימוס, המתועדת בקלטת וידיאו בשם ´´VISIONS OF HOPE" מראות של תקווה, אשר ראתה אור בבריטניה ממש בימים אלו. הקלטת מתעדת עדויות של אנשים, אשר התנסו בחוויה של ´´כמעט מוות", הקרויה בפי חוקרים (EXPERIENCE NEAR DEATH) והמוכרת יותר לציבור הרחב בשם: מוות קליני, כלומר: מצב של כמעט מוות, בו הלב חדל לפעום, אך המוח ממשיך לחיות. סיפורו של פריד התחיל, לפי עדותו, בערב שבת בריטי שיגרתי בשעת הצהריים. לרופא שהוזעק אל מיטת חוליו, לא נותר אלא לקבוע את מותו ולבשר לאביו את ההודעה המצערת. ´´אבי סיפר לי, שהיו אמורים להעביר אותי לבית חולים כדי לבצע בגופתי ניתוח שלאחר המוות, אולם אמי, שהיא אשה יהודייה דתיה, לא איפשרה להם לעשות זאת לפני צאת השבת. ביום ראשון לפנות בוקר ´התעוררתי´, והתחלתי להשמיע קולות, שהבהילו בצורה רצינית את האדם שעמד ליד גופתי", נזכר פריד.
עדותו של פריד, שהינו אדם רציני ומהימן, היא רק אחת מעשרות העדויות המופיעות בקלטת. את ההשפעה שהיתה לחוויה יוצאת הדופן על חייו הוא מתמצת במשפט אחד: ´´אני יודע שאין זו התחנה האחרונה".
טרודי לייס, עדה אחרת, סיכמה את החוויה במלים: ´´כעת אני יודעת מעל לכל ספק, שאינני הגוף הזה"
עד כאן מן העיתונות. ועתה מעט עדויות מתוך ספרו של ד"ר רימונד מודי מאוניברסיטת וירג´יניה ´´החיים לאחר החיים":
´´קמתי והלכתי לפרוזדור כדי לקחת משהו לשתות. בשלב זה, כפי שגילו מאוחר יותר, התפוצץ התוספתן שלי. נחלשתי מאד ונפלתי. התחלתי להרגיש מעין היסחפות, תנועה של ההוויה האמיתית שלי, לתוך ומתוך גופי, ולשמוע מוסיקה יפה. המשכתי לרחף לאורך הפרוזדור ודרך הדלת אל המרפסת המרושתת, שם נראה כאילו שעננים, בדמוי ערפל ורוד, התחילו להתאסף סביבי. המשכתי לרחף הישר דרך הרשת, ממש כאילו לא היתה שם, אל האור השקוף כבדולח, אור לבן וזוהר. זה היה יפה וכה זוהר, כה קורן, אבל לא הכאיב לעיני. אין זה אור שאפשר לתאר אותו כאן בעולם. לא ראיתי אדם בתוך האור הזה ובכל זאת היתה לו זהות מיוחדת. היה זה אור של הבנה ואהבה מוחלטת".
ועוד עדות: ´´ידעתי שאני גוסס וכי אינני יכול לעשות דבר בקשר לכך מפני שאיש איננו שומע אותי... הייתי מחוץ לגופי, אין שום ספק בכך מפני שראיתי את גופי שלי על שולחן חדר-הניתוחים. נפשי יצאה! זה גרם לי להרגיש רע מאד בהתחלה, אבל אחר כך בא האור הזה, הבהיר כל כך. נראה שהיה מעורפל קצת בהתחלה, אבל אחר כך היתה אלומה ענקית. זו היתה ממש כמות עצומה של אור, לא דומה בכלל לזרקור גדול ובהיר.
זה הקרין עלי חום, הרגשתי תחושה חמימה. זה היה זוהר להפליא, אני פשוט לא יכול לתאר זאת. דומה שזה כיסה את הכל, ועם זאת זה לא הפריע לי לראות הכל סביבי, את חדר-הניתוחים, את הרופאים והאחיות, את הכל. ראיתי ברור והאור כלל לא סינוור. בהתחלה, כשהאור הופיע, לא היה ברור לי מה מתרחש, אבל אחר כך הישות בדמוי האור שאלה אותי אם אני מוכן למות. זה היה כמו לשוחח עם אדם, אבל לא היה שם אדם. האור הוא שדיבר אלי, אבל בקול.
´´כשהופיע האור, הדבר הראשון ששאל אותי ´´מה יש לך להראות לי שעשית מחייך?" ואז התחילו הסקירות לאחור. חשבתי ´´בחיי, מה מתרחש כאן?" כי לפתע פתאום חזרתי לאחור לילדותי. ומאז והלאה זה היה כמו הליכה מן השלבים המוקדמים מאד בחיי, הלאה דרך כל שנה בחיי ועד עכשיו. הדברים שחזרו והופיעו, הופיעו לפי הסדר שלהם בחיי והם היו כל כך ברורים. התמונות היו תלת-מימדיות ובצבע. הבנתי שמקרינים לי את סרט חיי"
נצטט כעת מדברי ד"ר מודי: ´´במקרים אחדים סיפרו לי אנשים איך הדהימו את רופאיהם או אחרים בדיווחים על ארועים שצפו בהם בזמן שהיו מחוץ לגופם. למשל, נערה אחת יצאה מגופה בזמן שהיתה גוססת ונכנסה לחדר אחר בבית-החולים, שם מצאה את אחותה שבכתה ואמרה ´´קתי, בבקשה אל תמותי, בבקשה אל תמותי" האחות הבכירה נדהמה מאד כשסיפרה לה קתי מאוחר יותר היכן בדיוק היא היתה ומה אמרה במשך אותו הזמן."
עוד מדברי ד"ר מודי: התפיסה בגוף החדש דומה ואיננה דומה לתפיסה בגוף הפיסי. בדרכים מסוימות הצורה הרוחנית מוגבלת יותר. כפי שראינו, תחושת התנועה (קינסתזיס) נעדרת. בכמה מקרים דיווחו אנשים כי לא היתה להם כל תחושת חום בעוד שבמרבית המקרים מדווחים על תחושה של ´´חמימות" נעימה. איש מבין המקרים שלי לא דיווח על ריח או על טעם כלשהם בזמן השהייה מחוץ לגוף הפיסי.
יחד עם זאת, החושים התואמים את החושים הפיסיים של ראיה ושמיעה, הם בלא ספק ללא דופי בגוף הרוחני, ודומה שאפילו משופרים ומושלמים יותר משהינם בחיים הפיסיים. אדם אחד אומר שבזמן שהיה ´´מת" ראייתו היתה חדה יותר במידה שלא תיאמן, ובמלים שלו ´´פשוט אינני יכול להבין איך יכולתי לראות למרחק כה רב". אשה ששיחזרה חוויה זו העירה ´´דומה היה כאילו אין לחוש הרוחני הזה כל הגבלה. כאילו שהייתי יכולה להביט לכל מקום ובכל מקום" תופעה זו מתוארת ברור מאד בקטע הראיון הבא עם אשה שהיתה מחוץ לגופה בעקבות תאונה:
´´התרחשה פעילות רבה ואנשים התרוצצו מסביב לאמבולנס. ובכל פעם שהבטתי באדם כלשהו ותהיתי מה הוא חושב, יכולתי להשתמש בכמעין ´עדשת הגדלה´, והייתי שם. אבל דומה שחלק ממני - אקרא לזה הרוח שלי - עדיין היה במקום שבו הייתי, מטרים אחדים מן הגוף שלי. כשרציתי לראות מישהו במרחק, דומה היה כאילו חלק ממני היה הולך ומתנתב אל אותו אדם. ובאותו הזמן נראה היה לי כי אילו קרה משהו במקום כלשהו בעולם הייתי פשוט יכולה להיות שם"
ה"שמיעה" במצב הרוחני יכולה כנראה להיקרא כך רק כאנלוגיה, והרוב אומרים כי אינם שומעים ממש קולות או צלילים פיסיים. דומה כאילו הם קולטים את המחשבות של האנשים שמסביבם וכפי הנראה יכולה העברה ישירה זו של מחשבות למלא תפקיד חשוב בשלבים האחרונים של חוויית המיתה.
´´ראיתי אנשים סביבי ויכולתי להבין את מה שאמרו" מספרת אשה אחת. "לא שמעתי את קולם, זה היה יותר כמו לדעת מה הם חושבים. זה היה בהיר ומדויק מאד, אבל רק במחשבתי ולא באוצר המלים הממשי שלהם. תפסתי את זה בשנייה, עוד לפני שפתחו את פיהם לדבר".ולבסוף, על סמך דו"ח אחד מיוחד ומעניין מאד, נראה שאפילו נזק חמור שנגרם לגוף הפיסי איננו פוגע לרעה בגוף הרוחני בשום דרך. במקרה זה איבד אדם את רגלו בתאונה שגרמה למותו הקליני. הוא ידע זאת משום שראה בבירור את גופו הפגוע ממרחק, בשעה שהרופאים עבדו עליו. עם זאת, בשעה שהיה מחוץ לגופו הוא מספר: ´´יכולתי להרגיש את גופי והוא היה שלם. אני יודע זאת. הרגשתי שלם ושכל כולי הייתי שם, למרות שלא כך היה".
עתה, לאחר שראינו את מחקרי המדע המודרני בנושא מרתק זה הנוגע לכל אחד ואחת מאיתנו, מדהים לגלות את ההקבלה המפליאה בין המדווח בתגליות חדשות אלה - פרי מחקר העולם המדעי במאה העשרים - לבין הדיווח המפורט המופיע בתורת ישראל עוד מלפני אלפי שנים בדבר המתרחש עם האדם לאחר עזיבתו את גופו.
´´וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ (-אלו ימי הזיקנה) ... עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף... וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ´´ (קהלת יב, א-ז)
תורת ישראל, אשר הקדימה את המדע - מעצם היותה על אנושית, לא רק ידעה שיש חיים לאחר המוות, היא גם גילתה לעמנו את אשר עתיד להתרחש עם האדם לאחר מות הגוף! מתוך אין ספור פרטי מידע שבתורה, נצטט כאן מתוך התורה שבעל פה מספר משפטים אשר האחרון שבהם נוגע לענייננו בגדר מעט המכיל את המרובה.
´´הסתכל בשלשה דברים - ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת, מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.´´ (אבות ג, א)
התבוננות במחקרים אלו, אשר תמציתן מובאת בכתבה הנ´´ל (וראה עוד ביתר הרחבה בחיבורינו ´´תשע תשובות ושאלה´´ מתוך הספר "מסע אל האמת") מחדשת לבן הדור המודרני חמשה נתונים מרכזיים:
א. קיימת אפשרות של חזרה לחיים לאחר מוות קליני.
ב. הנפטרים רואים לאחר מותם אור גדול וחזק אשר הוא ´´מציאות של מישהו´´ השופע אהבה ללא קץ.
הוא מדבר עמהם בדרך של העברת מחשבות.
ג. הנפטרים רואים את חייהם עוברים לפניהם בשברירי בזק, אך בסדר כרונולוגי, במהירות מופלאה.
ד. קרובים וידידים אשר נפטרו קודם לכן, יוצאים לקראת הנפטר.
ה. המתים מסוגלים לדעת את כל הנעשה מסביב לגוף הגשמי המונח למטה (גם מי שהיה עיוור בחייו!!)
למרבה הפלא כל חמשת הנתונים הנ´´ל, והרבה יותר מהם, מופיעים בתורה בכמה וכמה מקומות, ואף מבוארים ומפורטים ומוסברים יותר מן המחקרים המדעיים.
נצטט נא בזה חלק מהם.
א. קיימת אפשרות של חזרה לחיים לאחר מוות קליני.
במסכת ´שמחות´ נאמר: ´´יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המתים עד שלשה ימים. מעשה שפקדו אחד וחי עשרים וחמש שנים, ואחר כך מת". כלומר, עד שלשה ימים מהקבורה יש לצאת לבית הקברות ולבדוק אם הנקבר לא שב לחיים, מכיוון שעד שלושה ימים קיימת אפשרות של חזרה לחיים (!) [וראה בפרישה סימן שצ´´ד שזהו דווקא בימיהם שהיו קוברים בכוכים]. ומעשה שפקדו אחד, וחי עוד עשרים וחמש שנה.
ובתלמוד במסכת ´בבא בתרא´ מסופר על רב יוסף בנו של רב יהושע שנפטר ושב לחיים. אמר לו אביו מה ראית? אמר לו, עולם הפוך (-מכאן) ראיתי. עליונים (אנשים שנחשבו כאן לנכבדים מחמת עושרם וכדו´) למטה, ותחתונים (אנשים שנחשבו כאן לפשוטים, אך היו עובדי האלוקים כראוי) למעלה. אמר לו אביו: עולם ברור ראית!
ועוד מסופר בתלמוד במסכת ´ראש השנה´ על רב הונא בנו של רב יהושע ששב לחיים וסיפר לרב פפא שאמנם היה אמור למות "אמר להם הקדוש ברוך הוא, הואיל ואינו מעמיד על מידותיו - אלא מעביר על מידותיו, אף אתם לא תעמדו על הדין איתו לדקדק אחריו". כלומר רב הונא זכה אף לשמוע את סיבת שיבתו לחיים.
וראה עוד בזוהר הקדוש במעשה הינוקא שהתפלל על אביו, שהוא זקוק לו כדי ללמוד, ושב אביו לחיים.
ב. הנפטרים רואים לאחר מותם אור גדול וחזק אשר הוא ´´מציאות של מישהו´´ השופע אהבה ללא קץ. הוא מדבר עימהם בדרך של העברת מחשבות.
בזוהר הקדוש נאמר: "בשעה שנשלמו ימיו של האדם לצאת מן העולם, ניתנת רשות לאדם לראות מה שלא היה לו רשות לראות".
ידוע שגילויים עליונים משולים לאור. וראה בספר הישר: ´´והעולם הבא הוא רחב, בלא קצוות וכו´ אורה גדולה אשר לא תדמה לאור העולם הזה´´.
עוד ראוי לציין כאן את דברי חז´´ל: ´´הרי הוא אומר: כי לא יראני האדם וחי (שמות לג). בחייהם - אינם רואים, אבל רואים הם בשעת מיתתן´´. ועוד אמרו חז´´ל: ´´כיון שבא האדם להפטר מן העולם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא וכו´´´ (ילקוט שמעוני איוב)
ג. הנפטרים רואים את חייהם עוברים לפניהם בשברירי בזק, אך בסדר כרונולוגי, במהירות מופלאה. לפני המצאת המצלמה ומכשירי ההסרטה וההקרנה, המנציחים את ההווה ומראים בעתיד את העבר כהווה, היו דבריהם של החוזרים לחיים בלתי נתפסים בשכל: לראות את אשר נעשה בעבר?!? כיצד יתכן?? לפני אלפי שנים כתבו חז´´ל משפט חד זה: ´´כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו´´. (ספרי, האזינו)
ד. קרובים וידידים אשר נפטרו קודם לכן, יוצאים לקראת הנפטר.
בזוהר הקדוש, בהמשך הציטוט המובא לעיל בדבר מתן האפשרות לאדם לראות בשעת הפטירה, נאמר כך: "אביו וקרוביו נמצאים שם עמו, והוא רואה אותם, ומתוודע אליהם, והם הולכים ומלווים את נשמתו עד המקום אשר בו היא תשכון". על אשר התרחש ביום פטירת רבי שמעון בר יוחאי מספר הזוהר הקדוש "התעטף רבי שמעון בלבושו, וישב. פתח ואמר לא המתים יהללו יה וכו´ אמר: הנה רב המנונא סבא נמצא כאן וסביבו שבעים צדיקים חקוקים בעטרות ומאירים כל אחד ואחד וכו´. ובעודו יושב, אמר: הנה רבי פנחס בן יאיר כאן, התקינו מקומו. הזדעזעו החברים שהיו שם וקמו וישבו בירכתי הבית וכו´..."
וראה עוד בתלמוד אודות רבן יוחנן בן זכאי שאמר סמוך לפטירתו: ´´הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא!´´ (שבא אלי ללוותני. רש´´י שם)
ה. המתים מסוגלים לדעת את כל הנעשה מסביב לגוף הגשמי. חז´´ל מציינים בדבריהם את משך הזמן שבו הנפש שוהה בסביבת הגוף. וכך נאמר בתלמוד ירושלמי: ´´כל שלשה ימים אחרי הפטירה, הנפש טסה על הגוף´´.
ועוד נאמר בתלמוד במסכת ´שבת´: ´´כל שאומרים בפני המת, יודע´´.
וראה עוד בתלמוד מסכת ´ברכות´ אודות נשמות המשוחחות ביניהן לאחר המוות. ובמסכת ´בבא מציעא´ מסופר שרבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי היה משיב לשאלות לאחר פטירתו. וב´מועד קטן´ שיחת יהודה וחזקיה בני רבי חייא בקברם. וב´כתובות´ אודות רבי יהודה הנשיא שהיה מגיע לביתו לאחר פטירתו בכל ערב שבת. וב´תענית´ אודות גדול בתורה שלאחר פטירתו סייע לבנו. וב´שבת´ רב אחאי גער מתוך קברו בחופרים. וב´ברכות´ זעירי מבקש פקדונו מאשה שנפטרה אשר גילתה לו את המקום שהחביאה ובישרה על פלונית העתידה להגיע למחרת לבית הקברות, כי תפטר. וראה עוד שם אודות שיחת שמואל עם המתים.
לאור דברינו אלה, מתבהרת לפנינו העובדה המופלאה שחז´´ל אכן ידעו כבר מאז מתן תורה את אשר יודעים אנשי המחקר זה עתה, ואף את אשר עדיין אינם יודעים. מקור המידע שבידי חכמינו איננו נובע ממחקרי השבים לחיים ממוות קליני זמני, אלא מתורתו העמוקה והרחבה של בורא האדם, אשר בחסדיו הרבים גילה לנו טפח מההתרחשות עם הנשמות בעולם העליון, על מנת לעוררינו לפשפש במעשינו תמיד ולהגיע לבית החיים נקיים מכל עוון. כל זאת בכדי להעניק לנו את השכר הרב המובטח ל´עושי רצונו´.