האנשים הופתעו לראות את גדול הדור נכנס לאולם טרם החופה

שאלה מעניינת התעוררה בעקבות שמחת חתן וכלה, שנקבעה להיערך באחד מאולמות השמחה הגדולים בארצנו:

הנה ביום החתונה אירע דבר מאוד לא שיגרתי באולם השמחות. בעל האולם הבחין לפתע בבקעים גדולים בתקרה האקוסטית שבאולם, ומיהר להזמין מהנדס מומחה, והלה קבע נחרצות, כי קיים חשש רציני שהתקרה תקרוס, וממילא אין לערוך כלל שמחות באולם עד לתיקון הסדקים.

בעל האולם מיהר לחפש אולם פנוי אחר כדי לערוך בו את השמחה, אך כל האולמות באזור היו תפוסים באותו ערב. בלית ברירה, נאלץ לשכור את אולם בית הכנסת הממוקם בסמוך לאולם השמחות, וכאשר הגיעו המוזמנים, הודיעו להם שהשמחה תיערך באולם השמחות שבבית הכנסת.

בעל האולם הרבה להתנצל בפני המחותנים שסיכמו עמו על שכירות האולם, והוסיף שבע"ה ייפגשו לאחר החתונה וידברו אודות ה'פיצוי' (הנחה במחיר) מחמת העתקת האירוע והנגרר מכך.

והנה, כמה רגעים לפני עריכת החופה על ידי ראש הישיבה של החתן, אירע דבר לא שיגרתי נוסף, שהדהים את כל משתתפי האירוע – אל האולם נכנס לא אחר מאשר... רבן של ישראל! אי אפשר לתאר במילים את מידת התפעלותם והתרגשותם של הנוכחים אל מול מראה הודו ותפארתו של הרב.

כיצד קרה שנקלע הגאון הצדיק לכאן? התברר שבאותו ערב, התקיימה בבית הכנסת ההוא מסיבת סיום הש"ס, אליה הוזמן אותו גדול, וכאשר נכנס עם מלוויו, שמעו את כל ההמון בקומת הקרקע, וחשבו ששם מתקיימת שמחת הסיום...

מיד כאשר נכנס גדול הדור לאולם, אמר ראש הישיבה של החתן, 'אם מרן שליט"א נקלע לכאן, עלינו לכבדו לסידור חופה וקידושין...'. מרן נענה ברצון לבקשה, ושמחתם של בני הזוג המאושרים היתה עצומה, על שזכו שגדול הדור מסדר להם חופה וקידושין. כמובן שגם המחותנים ושאר המשתתפים היו מאושרים על הזכות שנפלה בחלקם לשהות במחיצתו של גדול הדור, שאף הואיל בטובו להרעיף מברכותיו עליהם.

הסיפור לא הסתיים בכך. לאחר שגדול הדור סיים את דרשתו בבית הכנסת, הוא החליט להיכנס לאולם החתונה כדי לשמח את החתן ולרקוד עמו כמה רגעים! את השמחה והריקודים הסוערים שפרצו ברגע זה לא ניתן לתאר...

לאחר האירוע, ניגשו המחותנים אל בעל האולם על מנת לדון עמו אודות ה'פיצוי'... פנה אליהם בעל האולם: 'יש לי שאלה לשאול אתכם, ואבקש שתשיבו לי בכנות - האם הייתם מעדיפים לערוך את השמחה באולם המפואר, או כאן באולם בית הכנסת עם גדול הדור?'.

השניים הבינו בדיוק להיכן חותר האיש, והשיבו: 'בוודאי שבדיעבד אנו שמחים ומאושרים על הזכות שנפלה בחלקנו, אבל מה שנקלע לכאן גדול הדור אין זה נוגע אליך, לא אתה הוא זה שהביאו לכאן, אלא זו סייעתא דשמיא שזכינו לה, ומצד עצם האולם שהעמדת לנו - לעומת האולם המפואר ששכרנו - ברור שמגיע לנו פיצוי!'

לבסוף הסכימו המחותנים לגשת ולהציע את הנידון לפני מו"ר שליט"א, והוא שיחליט האם ראויים הם לפיצוי או לא.

מו"ר שליט"א שמע את הסיפור והטענות, ואמר לאנשים הבא נלמד סיפור המופיע במסכת נדרים (נ':):

האמורא רב גמדא, נתן ארבעה זוז לספנים, כדי שיקנו לו דבר מה תמורתם. במסעם לא מצאו הספנים שום דבר הראוי להביאו לרב גמדא. לבסוף מצאו קוף העומד למכירה, והחליטו לקנות את הקוף עבור רב גמדא. לאחר שרכשוהו, לפתע ברח הקוף, ונכנס לתוך חור אחד. הספנים חפרו אחריו, ומצאוהו רבוץ על גבי... מרגליות. נטלו הספנים את המרגליות ונתנו אותם לרב גמדא!

וביארו המפרשים, שמן הדין לא זכה רב גמדא במרגליות, כי ברור שאין אדם זוכה במציאה שמצא בעל החיים שלו, אלא המגביה את המציאה זכה בה, (ומה עוד שבשעת המציאה הקוף לא היה שייך לרב גמדא, שהרי עדיין לא הגיע לידו). ולשון התוספות היא: "מדת חסידות עשו לו, ולא מן הדין, אלא אמרו, אחרי אשר על ידי גלגולו בא, נתנו לו". כלומר, הבינו אותם הספנים, שראוי ליתן את המרגליות לרב גמדא, מאחר שהוא היה הגורם שיגיעו לידם ארבעת הזוזים, שבהם קנו קוף, שעל ידו נמצא האוצר הגדול.

ונראה שנוכל ללמוד מהדברים גם לשאלתנו – דהיינו, מאחר ועל ידי 'גלגולו' של בעל האולם זכו המחותנים שגדול הדור סידר חופה וקידושין לבניהם ואף נטל חלק בשמחה, והם מודים שהיו מעדיפים להעתיק את השמחה לאולם בית הכנסת, ש'מצא' ושכר עבורם בעל האולם, (בדומה ל'קוף' של רב גמדא ש'מצא' את המטמון), ממילא נאמר שראוי שיוותרו על הפיצוי המלא.

ונראה להציע שיתפשרו לקבל מחצית מהפיצוי המלא[1]. (יצויין, שמן הדין נראה, שצריך בעל האולם ליתן פיצוי מלא, שכן למעשה העמיד לבעלי השמחה אולם קטן יחסית ופחות מפואר, אך לשאלת המחותנים, כיצד ראוי להם לנהוג לפנים משורת הדין, אמרנו, שראוי להתחשב בכך שהתגלגל ע"י בעל האולם 'זכייה גדולה', ולוותר על חלק מהפיצוי).

לסיכום: ראוי לבעלי השמחה לוותר ולא לדרוש פיצוי מלא מבעל האולם!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.