כתבות מגזין
"הבטחתי לשמור שבת, וכשלא עמדתי בזה - חטפתי סטירה גדולה"
כשרז בן שימול איבד את כרטיסי הטיסה במרוקו, הוא לא שיער שבעקבות הנסיעה יתחיל ללמוד גמרא ויגיע לישיבה. בריאיון להידברות הוא מספר על הדרך לתשובה, על ההתגלות של הבבא סאלי בחלום ועל השינוי שחל גם בבית הוריו
- מיכל אריאלילמעקב
- ט' כסלו התשפ"ז||
רז בן שימול (צילום: נעה כהן)כשרז בן שימול מבקר את הוריו באילת, עיר הולדתו, מכרים עוצרים אותו ברחוב ומתקשים לזהות אותו. "לוקח להם זמן כדי להבין שזה באמת אני", הוא צוחק. "המשפחה שלנו שורשית בעיר. את כל שנות הילדות שלי העברתי בטיילת באילת, עם כל החבר'ה והאקשן. כשחברים רואים אותי לבוש כיום כחרדי, עם שיירה של ילדים בלי עין הרע, זה בלתי נתפס עבורם, זה נראה להם כמעט הזוי".
בן שימול עוצר לרגע ומוסיף: "האמת היא שלפעמים גם אני לא מאמין שזכיתי להגיע למקום שבו אני נמצא היום, כי זה כל כך לא מובן מאליו".
רז בן שימול (צילום: נעה כהן)טיסה מהחלומות
"גדלתי במשפחה מסורתית ופושרת מאוד", מתאר בן שימול את ילדותו באילת. "היינו עושים קידוש בליל שבת וצופים בטלוויזיה, אוכלים משהו ויוצאים למועדונים, למחרת מבלים בכדורגל, וכך הלאה. באופן אישי השתדלתי להניח תפילין מדי יום, למרות שלא הקפדתי על תפילות. בכל פעם השתדלתי למלמל 'שמע ישראל'. זאת הייתה תפילת הבוקר שלי".
את דרכו המקצועית דמיין אז אחרת. "הייתי תלמיד מצטיין מאוד, עם חמש יחידות במקצועות רבים", הוא משחזר. "היה ברור לכולם שההמשך שלי הוא ביחידה מובחרת בצבא, ואף הייתי מועמד ליחידה 8200. עד שבאחד הימים, כשלמדתי בכיתה י"א, קראה לי רכזת השכבה, ובישרה לי שפדרציית יהדות מרוקו ביקשה לבחור נציג מכל עיר שייצג אותה בטיסה מיוחדת למרוקו, ויקבל מימון מלא על השהייה במקום ועל הטיולים. הוחלט שאני אהיה אחד מתוך 15 המתמודדים על התפקיד, ומכיוון שרק אחד יוכל לטוס, ערכו בינינו הגרלה.
"אף פעם לא הייתי 'בר מזל' שזוכה בהגרלות", הוא מעיד על עצמו. "מכיוון שממש רציתי לטוס, קיבלתי על עצמי שאם אזכה בהגרלה - אקפיד לשמור את שתי השבתות שבהן נהיה בחו"ל". למרבה הפלא, שמו של בן שימול עלה בגורל, והוא יצא למרוקו עם נציגים מערים נוספות בארץ.
בטיול במרוקו
מתוך ספר המחזור בסיום הלימודיםכשעלה למטוס, הוא לא העלה בדעתו שיהיה זה מסע משנה חיים. "אחת מהבנות שהשתתפו במשלחת הייתה דתייה", הוא מספר, "ושמתי לב לכך שהיא מקפידה על כל מיני דברים, שומרת נגיעה, מתפללת... זה מאוד עניין אותי, וכילד אילתי - שרגיל לתפוס קשרים עם כל אחד ולנהל שיחות בקלות - ניסיתי לשאול אותה על מה ולמה. התפעלתי מאוד מהתשובות שלה, ובעיקר התפעלתי מכך שהיא מקפידה כל כך על קיום מצוות, גם כשהיא נמצאת רחוק מהבית ואף אחד לא עוקב אחריה ובודק אותה. אני חושב שזה עורר אצלי משהו, והרבה ממה שקרה לאחר מכן היה בזכותה".
ממרוקו לגמרא
ההבטחה של בן שימול לשמור שבת התבררה כקשה לקיום. "לא עמדתי בניסיון של שמירת השבת", הוא מודה. "זה היה למעלה מכוחותיי, ובסופו של דבר לא קיימתי את הבטחתי בשתי השבתות. ואז חטפתי סטירה גדולה: כאשר עמדנו לצאת לדרך חזרה הביתה, התברר שאיבדתי את שני כרטיסי הטיסה, שכן עמדנו לטוס בטיסת קונקשן".
מה עושים במצב כזה?
"מרוקו אינה ישראל, ומרוקו של לפני עשרים שנה בכלל נראתה אחרת. היה איתנו אדם מטעם הפדרציה שהיה אחראי עלינו, וכשהסברתי לו את המצב הוא ניסה לעזור לי וסייע לי לשחד את הפקידים בשדה התעופה במרוקו. הוא שכנע אותי: 'תן להם את כל הבגדים החדשים שקנית'. ואני מוציא את כל הג'ינסים שקניתי במשך כל אותם שבועיים - הכל חדש, עם תוויות - מוסר להם, בוכה ולא מבין מה עובר עליי. בסופו של דבר העלו אותי על המטוס. נחתנו באיטליה, ושוב הסיפור חזר על עצמו, רק שהפעם היה יותר קל, כי מדובר היה בחברת תעופה ישראלית. נאלצתי לשלם סכום כסף נוסף, לחוות הרבה קושי ומבוכה, כשאני יודע בלב שלי שהכל בגלל שלא עמדתי בהבטחה שלי: שתי שבתות לא שמרתי, ושני כרטיסים איבדתי. חוויתי צער גדול מאוד, ורק כשהגעתי לארץ יכולתי להרשות לעצמי לנשום ולעבד את מה שעברתי".
לאחר ששב לאילת, חזר בן שימול ללימודים אך חייו לא המשיכו כפי שהיו קודם לכן. "אמנם המשכתי עם המבחנים והבגרויות, ועברתי הכל בהצטיינות. גם התחלתי את הליכי הגיוס מול הצבא. אבל במקביל לכך האזנתי בקביעות לשיעורי תורה של הרב זמיר כהן, ומאוד נהניתי. באותם ימים לא הרגשתי שאני חוזר בתשובה או מתקרב ליהדות, אלא סתם כך שאני מקשיב לאדם חכם מאוד, שמוסיף לי הרבה תובנות לחיים".
אבל משהו בשיעורים התחיל בכל זאת להשפיע עליו, והוא מצא את עצמו פתאום מדבר יותר עם בורא עולם. "התחלתי לקרוא תהילים לפני כל מבחן, והרגשתי שזה ממש עוזר לי", הוא נזכר. "בנוסף, התחלתי להשתתף בקביעות בשיעורי גמרא שנמסרו על ידי רב בבית הכנסת. הייתי יושב לידו, והוא היה מברך אותי בכל פעם שאצליח במבחנים ובכל מה שאני עושה. זה הפך להיות חלק משגרת החיים שלי".
הגמרא ריתקה אותו, והפכה למקצוע החביב עליו ביותר. "יש לי ברוך ה' כישרון מיוחד לרכישת שפות, והשפה הארמית לרגע לא הייתה קשה לי", הוא מבהיר. "מהר מאוד הפכתי לאחד התלמידים המובילים ביותר בשיעור. הרב כל כך התלהב ממני, עד שבאחד הימים הוא אמר לי: 'אתה לא מתאים למסגרת שאתה נמצא בה, אתה מתאים לישיבה'. זה כל כך החמיא לי, כי כשראיתי את עצמי מסיים מסכתות בזו אחר זו, הרגשתי שזו באמת הדרך שאני אוהב".
(צילום: נעה כהן)כוחו של חלום
באותם ימים שמע בן שימול שהרב זמיר כהן עתיד להרצות באילת, והחליט לנסות לפגוש אותו. "פניתי לחבר שלי, שהיה אחד ממארגני האירוע שבו השתתף הרב זמיר, וביקשתי ממנו לארגן שיחה של הרב עם ההורים שלי, כדי שישפיע עליהם לשלוח אותי לישיבה, כי אני רוצה להתחזק. הבטחתי לו ש'אם הרב יגיד להם לשלוח אותי לישיבה, כך אעשה'".
וכך היה?
"כן, כך בדיוק היה. הרב סיים למסור את ההרצאה בשעה אחת אחר חצות, ואז פגש אותי עם הוריי בלובי של המלון. הוא דיבר איתם על הישיבה, וההורים לא התנגדו אבל ביקשו דבר אחד: 'אם כבר ישיבה, אז שתהיה ישיבת הסדר עם כיפה סרוגה. אל תהיה לנו עם כיפה שחורה ותיכנס למצב של שיגעון'. הם מאוד חששו מכך שאהיה קיצוני ושהם יאבדו אותי.
"אבל אני בחרתי אחרת. רציתי באמת ובתמים להיות בן תורה, והרב בחוכמתו הבהיר להוריי שאם רק ארצה - תמיד אוכל לעזוב את הישיבה ולהתגייס, בעוד שאם אלך לצבא לשלוש שנים, לא אוכל להחליט פתאום שאני חוזר לישיבה. בסופו של דבר ההורים שלי השתכנעו ונתנו לי את ברכת הדרך".

באיזו ישיבה למדת?
"בחרתי במסגרת ישיבתית בבית שמש שנועדה לבחורים בעלי תשובה, כולם אילתיים במקור. אני חייב להודות שבתחילה היה לי קשה מאוד. הגמרא כבר לא הייתה קלילה ונעימה כמו שהורגלתי בשיעורי הדף היומי, וזה היה בשבילי הלם גדול. בפרט שהתרגלתי במשך שנות התיכון להיות זה שמצליח וקוצר ציונים מעולים, ופתאום שום דבר לא הולך. בכיתי המון, קיבלתי חלישות הדעת, אבל אחרי תקופת הסתגלות המצב השתפר. בהמשך היה קל יותר ועברתי לישיבה בירושלים, שם למדתי במשך שנתיים, ואז התחלתי לשמוע הצעות שידוכים".
כשבן שימול מספר על תקופת השידוכים, הוא חוזר לביקור בנתיבות: "אחרי כמה הצעות שידוך שלא צלחו, הגיעה סייעתא דשמיא גדולה מאוד, כאשר ראש ישיבה מנתיבות בא לישיבה שלנו בירושלים וחיפש בחורים שיבואו לכמה ימים כדי לחזק את הבחורים בישיבה. הצעתי את עצמי, ומכיוון שהגעתי כבר לנתיבות, החלטתי לעשות את הסגולה הידועה ולקרוא את כל ספר התהילים בכל יום במשך שלושה ימים רצופים בקברו של הבבא סאלי. בכל יום ביקשתי בקשה אחת בלבד: זיווג הגון.
"אחרי שלושה ימים הגיעה שבת. הלכתי לישון בישיבה, וחלמתי בלילה שאני רואה את הבבא סאלי עטוף בלבן, כשהוא שואל מה אני מבקש. אמרתי לו שאני רוצה להתחתן, ואז ראיתי אותו מטפס על סולם ומוציא ספרים מספרייה דמיונית - ספר ועוד ספר. לבסוף הוא אמר לי: 'הכל בסדר, תתחתן והכל יהיה טוב'. הוא אפילו אמר לי את שמה של הבחורה שאתחתן איתה, רק שאני לא זוכר. הוא הביא לי לאכול לחם עם זרעונים, בדיעבד הבנתי שזה מסמל זרע של קיימא.
"ברוך השם", הוא אומר בסיפוק, "כיום אני נשוי באושר, אבא לארבעה בנים ולארבע בנות, ומרגיש שכל הברכות התקיימו. הלחם מסמן פרנסה, וגם לזה אני ברוך השם זוכה בשפע, שכן אני איש עסקים שעוסק בתחומים שונים, בין היתר בנדל"ן. אני לא עוזב את נתיבות. אני פשוט מרגיש קשר ישיר עם הבבא סאלי, וגם מודע לכך שכאן נמצאת הברכה שלי".
ומה עם ההורים שלך?
"אני מבקר אותם לעיתים קרובות. לשמחתי הם שומרים שבת, אבא מניח תפילין ואמא הכשירה את המטבח ושומרת כשרות מלאה. הם מאוד שמחים בכך ואומרים לי לפעמים: 'הפכת לנו את הבית'. אני תמיד מסביר להם שהכל בזכותם, בזכות הליווי שהם נתנו לי בתחילת הדרך וההכלה שהייתה כל הזמן - בזכות זה נשארנו תמיד ביחסים קרובים, וזכינו כולנו לחיים חדשים".